" צמיד לבן " פרק 8 חלק א

מסתבר שאם לא כותבים הרבה זמן, קורים מלא מלא דברים.
עברו כל כך הרבה דברים מאז שכתבתי בפעם האחרונה, שאני לא חושבת שיש לי כוח לכתוב הכל.
טוב אני אתחיל בדבר הכי מרכזי- אנחנו כבר עברנו את חנוכה מה שאומר שכבר חזרתי מהמשלחת שאליה נסעתי.
בשביל לא לשכוח את כל מה שעשיתי שם כדי שאני אוכל לכתוב פה את הכל- כתבתי בראשי פרקים 3 משפטים כל יום.
האמת שהיה באמת טיול מוצלח.
למדתי מלא, אהבו את מה שיצרתי ואיך אפשר שלא- גם רומנטיקה הייתה שם.
בקיצור, כשהגיע המועד נסעתי עם אבא לשדה התעופה , עליתי על מטוס ונסעתי ביחד עם החבר'ה ( שהתחלתי כמובן להתיידד איתם כבר משלבי ההכנות ) לאנגליה.
כשהגענו למקום שבו נשהה שבועיים כולנו פערנו פה.
מקום גדול, נקי, מכובד נגלה אל מול עינינו.
התחלקנו לחדרים של שלישיות וקיבלנו את הלוח זמנים לשבועיים הקרובים.
כל יום היה דומה: שיעור בוקר, הפסקה, 2 שיעורי צהריים, ביקור במקום חשוב בעיר וזמן חופשי בערב.
כבר בהתחלה התחלתי להסתכל ימינה ושמאלה לראות מי נמצא איתי במשלחת- כמות נכבדת של בנים ( יותר מחצי ) והשאר בנות.
את הרוב לא היכרתי, אבל היה לי כיף להתחיל להכיר אותם.
הרוב באו בקבוצות מלוכדות ( בדיוק כמונו ) מכל מיני בתי ספר בארץ.
כבר על ההתחלה הצלחתי לזהות פוטנציאל אצל כמה ילדים : היה אחד גבוה ויפה שניגן על חצוצרה, אחת שידעה לנגן בצורה מדהימה על פסנתר ואחד שרואים שהוא למד הרבה זמן עד שהוא הגיע לרמה הזאת בנגינה בגיטרה.
האמת שהחבר'ה שבאו איתי מאותו בית הספר לא ענינו אותי, דווקא רציתי להכיר את הילדים החדשים.
בלי פחד, כמו שנוי יודעת, הלכתי לדבר עם אחד החבר'ה האחרים.
" אתה מנגן ממש יפה ".
" תודה רבה, הייתי רוצה גם אותך לשמוע מנגנת ".
" אתה עוד תשמע. כמה זמן אתה מנגן על חצוצרה ? “.
" אני חושב שמכיתה ב בערך, ההורים שלי מאוד רצו שאני אנגן על משהו, משהו מיוחד- לא רגיל כמו כל האחרים, והתלהבתי ".
" אני נוי, נעים מאוד ".
" אני עמית, נעים להכיר. מאיפה את מגיעה ? “.
" אני מירושלים, אתה ? “.
" שנייה דקה – חבר'ה אני מצרף עוד אחת אלינו, על חשבוני " צעק עמית.
" מה שאלת ? “.
" אתה עושה מה ? “.
" מצרף אותך אלינו, רוצה לצאת עכשיו? אנחנו הולכים להסתובב קצת להכיר את העיר ".
" אני אשמח, נשמע מגניב. שאלתי מאיפה אתה מגיע ".
" אני מראשון ".
" חחח סבבה ".
ויצאנו, אני והחבר'ה שלהם- עוד 2 ילדים ( חוץ מעמית ) להסתובב בעיר.
צילמנו מלא תמונות, הרמנו כל שנייה את העיניים למעלה והלכנו להתיישב באיזה מקום.
" אז ספרי לנו, למה באת לפה ? “. שאלו אותי החבר'ה מראשון.
" חברים שלי אמרו לי שיש לי כישרון ושאני צריכה לעשות איתו משהו ושלחו אותי להיבחן ".
" אז כנראה שאת ממש טובה אם קיבלו אותך, על מה את מנגנת ? “.
" סקסופון ".
" וואי זה אדיר! “ אמר לי עמית.
" מה איתכם? איך קוראים לכם אני עוד לא יודעת ".
" אני צליל וזה גיא, נעים מאוד ".
" בני כמה אתם ? “.
" אני בת 16 וחצי, גיא בן 17 ועמית שלנו למרות שהוא נראה הכי גדול הוא הכי קטן- הוא עוד מעט בן 16 “.
" אז אתה בגיל שלי " פניתי לעמית.
" ומה פשר כל הצמידים שעל היד שלך? את לא מורידה אותם לעולם ? “, שאל אותי עמית.
" חיכיתי שמישהו ישאל עליהם! לא אני לא מורידה אותם, הם חלק ממני ".
" כאילו כל אחד מסמל משהו ? “.
" בדיוק ".
" אכפת לך לצאת איתי קצת להסתובב באוויר ? לבד ? “, שאל אותי עמית.
" תשאל את צליל וגיא, לא יפה ".
" אכפת לכם ? “.
" לא זה בסדר, תבלו " , אמרה לי צליל ויצאנו .
" אני אסביר לך משהו. רציתי שנצא רגע כי גיא רוצה לעשות צעד, הוא רוצה שהוא וצליל יהיו חברים, הוא בונה על זה מהרגע שהודיעו לו ששניהם התקבלו. בגלל זה רציתי להוציא אותך איתי החוצה, לתת לו את הספייס לעשות את זה, אני ממש מקווה בשבילו ".
" אתה ממש נחמד, הוא ביקש ממך ? “.
" כן, אבל הוא חשב ששכחתי מזה והוא לא הזכיר על זה מילה, אבל אני לא שכחתי ".
" זה ממש מקסים מצידך ".
" אז ספרי קצת על עצמך.. איפה נולדת? מה את עושה ? אם יש לך חבר " אמר לי עמית וקרץ.
" מה פשר הקריצה שהייתה בזווית עיניך? אתה רומז משהו ? “.
" לא יודע, קרצתי ? “.
" כן! “.
" אז לא שמתי לב, אני צריך לרמוז על משהו ? “.
" לא אני זו שצריכה לענות על השאלה הזו ".
" אופס ? “.
" לא נורא, בקטנה, אני נולדתי וחיה בירושלים, מה אני עושה זה שאלה ממש טובה ולא אין לי חבר ".
" אוקיי, אני עמית, אני לומד בראשון ונולדתי בחו"ל , באמריקה , ואין לי חברה ".
" נולדת באמריקה? איזה כיף לך, מגניב רצח ".
" רצח זה לא מגניב ".
" אתה יודע מה הכוונה , ומתי עלית ארצה ? “.
" חייתי בארה"ב עד איזה גיל 7 ואז ההורים שלי החליטו שאנחנו חוזרים ארצה ".
" זאת אומרת שההורים שלך צברים ואתה לא ? “.
" כן בדיוק ".
ואתה יודע, המשכנו לדבר כזה על החיים בחוץ על הספסל ליד המקום שישבנו בו קודם, ובאמת היה לי כיף.
וכמו שאתה יכול לנחש, כי אני ממש צפויה, כשהלכנו קצת ברחוב ראינו חנות לחוטים וצמידים ועמית קנה לי צמיד מיוחד לידידות שרקמנו ביחד. לא היה לי כוח להתחיל לשנן את הנאום על החשיבות מעתה והאלה של הצמיד אז פשוט נתנו חיבוק אחד לשני- זה עשה את העבודה.
לרגע אחד במשך כל הערב הזה לא עזבה אותי המחשבה שזה הזמן להיפתר מהפחד הזה של החבר, ואז באה ישר המחשבה של " את פה לשבועיים וקשר בין ערים אי אפשר לקיים ".
עמית לא ניסה לעשות כלום באותו הלילה, לא נגע לי בסנטר, לא לקח לי את היד, לא העיף לי את השיער אחורה, שום דבר. כנראה שגם הוא רצה שהקשר הזה ישאר נטו ידידים- יש לו קצת שכל אני מודה.
יום למחרת הייתי ממש עייפה אבל הייתי חייבת לקום לשיעורים.
שיעור הבוקר הזה היה לחלוטין השיעור הכי מעניין בכל ימי חיי.
המרצה דיבר איתנו מעניין , באנגלית שאיכשהוא הבנתי, ידעתי את המשמעות שרצה השיעור להעביר לי ולאיך שאני מתייחסת לכלי שבו אני מנגנת- פשוט הייתי מוקסמת באותו שיעור.
ושאר השיעורים היו בערך אותו דבר, מעניינים ואחרים ממה שהייתי רגילה, שמחתי שניתנה לי ההזדמנות הזאת ללמוד שם , זו בהחלט הייתה אחת החוויות החזקות בחיים שלי.
באמצע השבוע שוב פעם יצאתי להסתובב בעיר, הפעם יצאנו רק אני ועמית, התחברנו.
ושם, עמית כבר ניסה לעשות משהו.
עד שחשבתי שזה לא הולך לקרות ושגם הוא מבין שאין לו טעם הוא עשה צעד ואני כרגיל- נרתעתי.
ישבנו על ספסל ועמית בדיוק קשר לי את הצמיד שלי יותר חזק, כי הקשר הקודם קצת נפרם ואז עמית קירב את פניו לשלי- זה היה הקיו שלי להירתע מפניו.
" מצטערת ".
" אני מבין ".
" זה לא קשור אלייך, אתה באמת בנאדם מדהים, זה פשוט לא בשבילי ".
" כי את פוחדת שאח"כ אנחנו לא נישאר בקשר ולא נתראה, אני מבטיח לך שזה לא יקרה ".
" זה לא זה ".
" מה יש ? “.
" אני לא רוצה להיכנס לזה, עדיף ככה, עדיף שפשוט נהיה ידידים קרובים ".
" קשה לי לעמוד בפיתוי, אני אומר לך את האמת ".
" אבל כולם התרגלו כבר, תנסה גם אתה. רק ככה אפשר באמת להיות חברים טובים, לא באמת צריך להגדיר אותנו חבר וחברה ".
" את שונה מכל בחורה שאי פעם פגשתי ".
" לטובה? לרעה ? “.
" האמת, לטובה לגמרי. בחורות אחרות היו קופצות על ההזדמנות הזאת, לך יש ערכים ".
" בחורות רודפות אחרייך ? “.
" יש ויש, הרוב עלוקות כאלה שנמאס לך מהן אבל לא נעים לך מהן אז.. “.
" וואלה, וצליל? ידידה טובה שלך ? “.
" היה תקופה שנדלקתי עליה, אבל מיד ריסנתי את עצמי כי גם גיא בדיוק נדלק עליה. הוא החבר הכי טוב שלי ".
" אז ויתרת על מה שאתה מרגיש בגלל החבר הכי טוב שלך ? “.
" אפשר להגיד ".
" באמת שזה אחד הדברים המקסימים ששמעתי " וניגשתי לעמית ונתתי לו נשיקה על הלחי.
" אז מה קורה איתך ועם בנים? ניתוק מוחלט? ".
" תתפלא אבל ממש לא ".
" מה זאת אומרת ? “.
" יש לי המון המון ידידים בנים, כולם יודעים לא לפתח ציפיות ולא להתאהב בי כי אני לא אחזיר את אותו הדבר. כולם אוהבים להתייעץ איתי על מלא דברים ולפתוח את הלב, אצל החבר'ה אני נחשבת סוג של פסיכולוגית ".
" וזה המקום שהיית רוצה להיות בו ? “.
" האמת שלא, איך קראת אותי ? “.
" שידרת את זה ".
" האמת שממש לא רציתי להיות במקום הזה אבל איכשהו לא הייתה לי ברירה, זה התפרץ ".
" כנראה ירשת את התכונה הזאת ממישהו ".
" כן " , והמבט עבר אוטומטית לצמיד הכסוף .
" מה כל כך מיוחד בצמיד הכסף הזה ? “.
" איך ידעת שלשם אני מסתכלת ? “.
" את עושה את זה כבר כל הערב, כנראה שאת עושה את זה בלי מודע, כבר תפסתי אותך איזה 8 פעמים מסתכלת עליו ".
" קיבלתי אותו מבנאדם שנורא חשוב לי ".
" ההורים ? “.
" כן מאמא שלי ".
" היא בטח נורא גאה בך עכשיו ".
" היא נפטרה ".
" וואי, אני מצטער לא ידעתי, בואי תני לי חיבוק, אני ממש מצטער ".
" זה בסדר באמת, כל מי שקרוב אליי יודע, זה לא כל כך ביג דיל ".
" אמא שלך הייתה יכולה להיות עכשיו הבנאדם הכי גאה בעולם נוי, אני מבטיח לך, היא לא יודעת איזה אושר היא ילדה ".
וזה הרבה זמן, כשכבר התרגלתי לשמוע ולספר לכולם על אמא ולא לבכות, בכיתי פשוט התפרקתי.
" די נוי אל תבכי ".
" אני מצטערת שאני בוכה, כל כך הרבה זמן כבר לא בכיתי על זה, אבל מה שאמרת עכשיו כל כך ריגש אותי ".
" היית קרובה אליה מאוד ? “.
" היא הייתה בשבילי מודל לחיקוי, לא האמנתי שהיא הלכה לי פתאום ".
" אני מבין, אני מצטער שהעליתי את זה ".
" זה בכלל לא אשמתך עמית, הכל בסדר, אני מבטיחה ".
" תראי לי חיוך ".
צחקתי, ניגבתי את הדמעות ונתתי לו את החיוך הכי גדול שלי.