רוני והפנימייה לעבריינים צעירים- פרק 22

בפרק הקודם-
"התגעגעתי" אמר.
"גם אני" עניתי.
לרוע מזלי ידעתי שאולי לא נוכל להיות יחד.

פרק 22-
אחרי שעתיים שבהם דיברנו צפינו בשקיעה ועוד כמה דברים קמנו והתחלנו להתארגן.
כשהגענו לפנימייה נתתי לו נשיקה על הלחי ונכנסתי למקלחת והתחלתי להתארגן לעבודה ולבשתי חולצת בטן שרשום עליה "היה נחמד להכירכם לפני המוות" וג'ינס ארוך, חשבתי שהחולצה הזאת ממש מתאימה לי היום, שמתי את המגפיים השחורים עד הברך ואת הכובע גרב השחור שלי ופגשתי את דניאל בשער. חיבקתי אותו מחייכת.
ראיתי שדניאל לבש חולצה כחולה וג'ינס שחורים ונעליי ספורט שחורות וכובע גרב שחור, ראיתי שגם הוא די חושש ממה שעלול לקרות בעבודה. הלכנו לאוטו שלי ונכנסנו, הנסיעה הייתה שקטה מבדרך ככל, לא רציתי לדעת מה ייקרה אם ייפטרו אותנו אז חשבתי כבר על תירוץ.
"אם אני אומר משהו תזרמי איתי ותשחקי" אמר שניי לפני שנכנסנו, הקדמנו בחצי שעה ואיך שנכנסנו הדבר הראשון שראיתי את זה את המנהל על אחת הספות שותה מים ומחכה, אני די מפחדת שהוא מחכה לי ולדניאל. החלפתי עם דניאל מבטים והתקדמנו לעבר המנהל שלא ממש חייך כשהתקרבנו.
"שלום דניאל ורוני, שבו אנחנו צריכים לדבר" אמר ואני ודניאל התיישבנו.
"טוב בואו נתחיל, אתמול לא הייתם בעבודה, אני מקווה שיש לכם סיבה טובה" אמר המנהל.
"טוב אדוני זה כי החבר של רוני נפרד ממנה והיא ביקשה ממני לבוא, כנראה שכחנו להודיע לך" אמר דניאל.
"זה נכון, רוני?" אמר המנהל
"כן המנהל" אמרתי בעודי נראית עצובה.
"טוב רוני אני מעוד מצטער ופעם הבאה תודיעו לי" אמר המנהל.
כשאני ודניאל יצאנו מטווח השמיעה של המנהל צעקתי עליו "מה נראה לך שעשית שם!?"
"מצטער אבל הייתי חייב כדי שלא ייפטרו אותנו." ענה
"טוב אני סולחת, אבל פעם אחרונה" אמרתי והוא חייך.
שמנו את הסינרים והתחלנו לעבוד רבע שעה לפני, עוד לא היה עמוס למרות שעוד מעט כולם יתחילו להיכנס, הסתכלתי לכיוון הדלתות וראיתי שכמה ילדים מהפנימייה שלי נכנסים וביניהם לא אחר מאשר רון, בדיוק כשהדברים התחילו להסתדר..
"דניאל בא לך להיות נחמד ולשרת את שולחן שבע?" אמרתי
"אממממ לא" אמר
"בבקשההה" אמרתי עם פאפי פייס.
"טוב אבל פעם אחרונה שאני עוזר לך" אמר והלך לכיוון השולחן שלהם.
"ייאיי תודה" צעקתי אחריו.
הלכתי לכיוון המטבח ודיברתי עם רוי הטבח פה ואחרי כמה זמן החלטתי לשים שירים אז לקחתי את אחד הדיסקים והכנסתי אותו לטייפ שהיה מחובר לרמקולים והשירים החלו להתנגן ברחבי המסעדה.
מלי בני נוער ואנשים התחילו להגיע וחזרתי לעבודה, אפשר להגיד שהספיקו לי חמש דקות בשביל להיות מותשת לגמרי, שירתי חמש שולחנות והפעם היה עמוס מהרגיל, כנראה בגלל שגם הפנימייה שלנו עכשיו גומרת כמו בצפר רגיל.
"רוני בואי לקחת את ההזמנה לשולחן שמונה" צעק לי רוי.
"אני באה" צעקתי לו תוך כדי שאני מפנה את הכלים מאחד השולחנות.
הגעתי לדלפק ורוי הגיש לי את ההזמנה לשולחן מספר שמונה, המגש שלי התמלא, כמה הנערים האלה יכולים לאכול?!
נגשתי לשולחן והבאתי להם את השולחן וכשבאתי ללכת אחד מהם תפס אותי ביד הסתובבתי לראות מי זה, זה היה נער בעל עיניים חומות דבר ושיער בלונדי.
"אתה רוצה עוד משהו?" שאלתי.
"תלוי, את בתפריט?" שאל ואני גיחתי.
"זאת הדרך שלך להתחיל עם בנות?" אמרתי
"אולי כן ואולי לא" אמר
"טוב אז כנראה שאצטרך להישאר עם תעלומה אל פתורה" אמרתי והוא צחק.
"דרך אגב אני בראיין" אמר
"רוני, בואי לקחת את ההזמנה את לא מקלה עלי את יודעת" צעק לי דניאל וצחקתי.
"טוב אז אולי נתראה בראיין ואולי לא" אמרתי ונעלמתי בין האנשים.
"טוב שנזכרת לבוא לקחת את ההזמנה" אמר רוי.
"טוב שנזכרת להכין את ההזמנה" עניתי והוא נאנח.
אחרי ארבע שעות סופסוף סגרנו וכולם התמוטטו על ספות כיסאות או משהו, אפילו רוי. זה היה יום עמוס במיוחד בשביל כולם.
אני ודניאל יצאנו, מחר יום רביעי ואח"כ אני אהיה חופשיה בהמשך השבוע. נכנסתי לג'יפ שלי ודניאל ישב לידי ונסענו לפנימייה עד שלפתע המכונית שלפנינו עצרה וכמעט התנגשנו בה. אנשים יצאו מהמכונית והתקדמו לעברינו, דניאל נראה לחוץ.
"רוני, שימי גז עכשיו ותסעי מכאן" אמר.
"למה?" אמרתי
"פשוט תעשי את זה" צעק ושמתי גז כשהאנשים האלה רודפים אחרי ולפתע שמעתי פיצוץ.