איימי (סיפור על וואן דיירקשן) 2 פרק ב': היילי וסת'

#מנקודת מבטו של הארי:

"ליז? את שם?" מישהו ענה לשיחה.
"הארי, אני…" היא התחילה לבכות.
"מה קרה? קרה לך משהו?" נבהלתי, כל הדברים הנוראיים שיכולים לקרות למישהו בעולם הזה חלפו במוחי, לא ידעתי מה לחשוב.
"אמא שלי גילתה עלינו".
"זה טוב, לא?".
"ממש לא! היא מסרבת להאמין שאתה לא איימת עליי או שכבת איתי כדי שנצא כי אתה מפורסם, היא לא מבינה מה יש בינינו" היא נאמה.
"אני אוהב אותך, צריך להראות לה את זה" חשבתי.
"איך נעשה את זה?".
"נסדר ארוחת-ערב במסעדה, אני מזמין! נראה לה שאנחנו לא סתם זוג" חייכתי, היה אפשר לשמוע את חיוכי דרך קולי.
"אני אנסה לשכנע אותה לבוא, אני אחשוב על משהו. אוהבת אותך".
"גם אני אותך, ליז. דברי איתי- אוקיי?" קיוויתי לתשובה שתספק את מחשבותיי עליה.
"אין בעיה" עידוד נשמע בקולה פתאום.
"ביי".
"להתראות".

#מנקודת מבטה של איימי:

"סת'! היילי!" קראתי בשמם, אני לא מאמינה שאני איבדתי אותם שוב בגינה. שוטטתי ליד הפרחים, ליד הקבוצות הצבעוניות והמסודרות שלפתע שמעתי צחקוק. היילי יצאה מהפרחים, קטפה אחד וחייכה חיוך חסר-שיניים.
"היילי" ידיי על מותניי, מחייכת וצוחקת למראה חיוכה החמוד.
"בשביל אמא" היא הושיטה לי את הפרח ומשחקת בפינת שמלתה הלבנה.
"תודה לך" הרמתי אותה על מותני, "איפה אחיך?" פניתי אליה.
"אבא" היא הצביעה לכיוון המרפסת הקדמית של הבית, מיהרתי לשם. והנה הוא, נייל עם הגיטרה, מנגן בעוד סת' יושב לידו על הנדנדה ומביט בסקרנות על הפקת הצלילים שהייתה לו חדשה לגמרי.
"היי" הוא חייך אליי, מנשק אותי וסת' נגעל.
"איכסה פיכסה" הוא אמר, היילי התיישבה והצטרפה לשמיעת הנגינה הרגועה שהתנגנה.
"היי מותק" חייכתי, ישבתי על הנדנדה ומרימה את סת' והיילי עליי. "סת', אל תיעלם לי שוב ככה".
"אבא מנגן" הוא כיוון את אצבעו השמנמנה והקטנה אל עבר המיתרים המתוחים היטב.
"ואתה גם תלמד יום אחד" נייל נישק את מצחו, "וגם היילי אם היא תרצה".
"אפשר לנגן על הפרח של אמא?" היא שאלה בתמימות, מחכה בקוצר-רוח לתשובה.
"על פרח?" שאלתי.
"כן" היא חייכה, מרוצה מעצמה. לא הבנתי את ההיגיון, אך לא יכולתי לעמוד בפיתוי החיוך שלה- חיוך כל-כך גדול ורחב, שמעלה חיוך על כל הסובבים אותה.
"היי, מה קורה פה?" לואי נכנס למרפסת, מחייך לסת' והיילי.
"דוד לו" סת' אמר, רץ אליו.
"סת' הקטן" הוא הרים אותו ודגדג אותו.
"שלום דוד לואי" היילי נתנה לו חיוך והוא מיד צבט לה בלחי, צביטה שהתלוותה בצחוק ובהתפתלות ביישנית מצידה של היילי.
"גם אתה באת ללמד אותנו לנגן על פרח?" סת' הרים את מבטו גבוה אל עבר ראשו של לואי המתנוסס לגובה.

#מנקודת מבטו של נייל:

"על פרח? למה לא על גזר?" לואי שאל, יושב ליד איימי ומעסיק את הילדים. ניגנתי משהו רגוע בגיטרה, משהו רומנטי שאיימי תאהב. היא הביטה בי, אותו מבט שגרם לי להתאהב בה מההתחלה. עיניה נצצו משמחה, היה אפשר להגיד שהגיטרה רק חיממה את העניינים באותו רגע- נישקתי אותה.
"אני מפריע? אתם רוצים חדר פרטי?" לואי אמר בעוד הגיטרה כמעט נמעכת ביני לבינה.
"איכסה נשיקה" היילי אמרה בבוז. אני כל-כך מאוהב בילדים שלנו, באיימי, במשפחה הקטנה שהקמנו. אנשים יאמרו שאנחנו צעירים מידי או שאין סיכוי שנצליח- אך אני חושב שאנחנו הולכים להראות לכולם, אנחנו נצליח, אנחנו נסתדר.
"היי, מחר אתם הולכים לגן נכון?" לואי דגדג את היילי וסת' עד שהם חיבקו אותו.
"כן" שניהם צחקו, הצחוק שלהם שווה את כל החלפות-החיתולים שעברנו, רק חיוכם מעלה אושר רב לי ולכולם.
"היי חבר'ה" הארי אמר, יצא למרפסת והרים את היילי. "מה נשמע, ילדה קטנה?".
"הארי" היא חייכה, היה לי פלאשבק ללוקס.
"ומה עם דוד זאיין ודוד ליאם?" זאיין וליאם גם נכנסו, סוגרים אחריהם את הדלת ומודיעים על הארוחה שבישלו.
"שלום" סת' צחקק בקולו הקטן, שניהם הרימו אותו והקפיצו אותו באוויר, הארי הקפיץ את היילי.
"תניחו אותם, הם יקיאו בסוף" איימי צווחה.
"טוב אמא" ליאם אמר, כולם הניחו אותם.
"אז מחר את חזרת ללימודים, מה איימי?" שאלתי את איימי, מה היא תגיד לכל החברים שלה?.
"כן, אני אשים את היילי וסת' בגן ואלך לבית-הספר, מקווה שיילך בסדר" היא חייכה, מסתכלת על כולנו. הבנים ניגשו אל הנדנדה וישבו ליד איימי, החזיקו את ידיה וחייכו אליה.
"זה לא מוזר בכלל" ליאם פלט, מסתכל על כולם.
"מה מוזר?" סת' שאל בחיוכו הקטנטן.
"אנחנו מרגישים כאילו את הבת שלנו, את יכולה להיות הבת שלנו" לואי אמר.
"לא שלי" אני והארי פלטנו.
"ברור שלא" היא נישקה אותי, הנשיקה שחיכיתי לה כל היום, שאני תמיד מחכה לה.