Love Twins- פרק 5

מיקוטו הסתכל על החלון והביט ברחוב. "על מה אתה חושב?" רן גיחך, "אתה מאמין בצירופי מקרים?" מיקוטו נאנח, "אתה מתכוון לקיי ולקלייר?" רן ציחקק והדליק סיגרייה. "כן, אני מתכוון אליהם, איך יכול להיות כשבדיוק שקיי השלים את הקובייה אחותו הופיעה?" מיקוטו נאנח עוד פעם, הוא עצם את עיניו וניסה להבין את הסיטואציה, כמה מוזרה היא. שבדיוק מה שקלייר אמרה יתגשם, שהם יפגשו כשהם ישלימו את הקובייה, אבל במצד אחד, היא עצמה לא השלימה את הקובייה, האם זה אומר שטכנית הם לא אמורים להיפגש? או שעד שהיא לא שתלים אסור לה לדעת שקיי הוא התאום שלה?, מיקוטו היה מבולבל רק מהמחשבה על כך. "אל תהיה כל כך מדוכדך אדוני, כל התשובות בסוף יהיו מול העיניים שלך" רן חייך והמשיך לעשן. "הסיטואציה הזו מבלבלת, וגם, כמו שאמרתי לך בפלאפון, על כך שלא הגיוני שאוסטין יפגיש במקרה את הילדים שלו לאחר עשר שנים" מיקוטו הביט ברן. "זה נכון ואתה צודק" רן החנה את המכונית שלו בחניון ליד מלון גבוה ומפואר. "בוא נלך לפגוש את דייסון, משם כבר נבדוק את המקרה" רן יצא ואיתו מיקוטו. "דייסון הלך לדבר עם אוסטין נכון?" הוא הסתכל על רן במבט רציני, "כן, אבל לפי מה שהבנתי הוא לא מצא מידע" רן חייך, הם התקדמו אל עבר המבנה, וראו את דייסון מחכה ליד הכניסה לבוש במכנסי ג'ינס קרועים וחולצה שחורה וארוכה. "אין לך מראה של מורה דייסון" רן חייך אליו, לעומת דייסון רן נשאר בחלוק הרוקחים שלו. "זה לא בית ספר כאן, אין לי צורך ללבוש חליפה" דייסון הביט ברן במבט אדיש. "דייסון, הוא נמצא כבר בחדר?" מיקוטו התעלם מהשניים ונכנס למלון, "כן אדוני" דייסון נכנס מיד אחריו במהירות, ואחריהם רן. "יופי" מיקוטו חייך בחיוך מרוצה, "יהיה נחמד לפגוש את טומו לאחר הרבה זמן" הוא גיחך ושלושתם התקדמו לעבר המעלית.

טומו ישב באחד הכיסאות של חדר הישיבות. הוא הביט לאור הדימדומים המגיע, עיניו הירוקות בהקו ושערו הבלונדיני והגלי צנח אל פניו. "אדוני, מיקוטו הגיע" אחד משומריו נכנס לחדר ואחריו היו מיקוטו,דייסון ורן. "מיקוטו, המון זמן לא התראינו" טומו חייך בחיוך מתוק, "לא חשבתי שתביא את העוזרים שלך לכאן" הוא הביט בדייסון וברן. "הם מלווים אותי כמעט ולכל מקום" מיקוטו ישב מול טומו. "נחמד לשמוע ממך" טומו חייך וישב בשילוב ידיים. "אל תבלבל את המוח, לא היה לך אכפת שלא אדבר איתך" מיקוטו שם את רגליו על השולחן, "אמא שלך לא לימדה אותך לא לשים רגליים על השולחן?" טומו גיחך ומיקוטו רק הביט בו במבט כעסני. "בכל מקרה, אספתי את מה שרצית, מוזר שהתקשרת אליי באמצע היום עבור זה" טומו שלף מתיקו תייקיה עם מסמכים. "אני מצטער שהטרחתי אותך באמצע היום" מיקוטו נאנח והביט על התיקייה. "בכל מקרה, תודה על-" מיקוטו רצה להמשיך אך טומו קטע אותו במהירות "לא כל כך מהר" טומו חייך בחיוך זדוני ואחד משומריו כיוון אל רקתו של מיקוטו אקדח, דייסון שלף במהירות את אקדחו וכיוון אל ראשו של השומר. "אל תחשוב שאני אתן לך את זה בחינם לאחר מה שעשית לי, מיקוטו היקר" טומו גיחך, "אתה מתכוון למקרה של המרגלת הקטנה שלך?" מיקוטו גיחך. טומו הביט בו במבט עצבני, "הו אני מצטער, זה נושא רגיש אצלך נכון?" מיקוטו חייך בחיוך זדוני, "אל תזכיר את זה" טומו אמר בכעס. "אל תדאג, אני לא אזכיר אם אתה תתן לי את מה שרציתי" מיקוטו חייך והוציא במהירות את סכינו, הוא שיסף את צווארו של השומר עוד לפני שהספיק לירות. מיקוטו שלף במהירות את אקדחו מכיסו וכיוון לעבר טומו, "אתה לא רוצה למות, נכון טומו?" מיקוטו הסתכל עליו במבט ערומי, רן ודייסון הסתכלו על המתרחש, "רוצה להתערב מי ירה קודם?" רן חייך, "תפסיק עם זה רן" דייסון הביט בו במבט רציני. "אני אתלוש לך את העיניים עוד לפני שבכלל תספיק לירות בי" טומו אמר בכעס והידק את אחיזתו, "אם אתה כל כך רוצה" מיקוטו גיחך והרים את הפוני שכיסה את עינו השמאלית, היא הייתה אדומה כצבע דם. "א-אתה.." טומו רעד מעט, "מה אני?" מיקוטו הביט בו במבט רצחני, עינו הימנית הפכה גם היא לאדומה, דייסון ורן הביטו במבטים אדישים לסיטואציה שקרתה הרגע. "א-אתה שד" טומו הביט במיקוטו, מיקוטו רק גיחך. "אתה טועה ידידי, אני בן השטן" עיניו האדומות של מיקוטו בהקו לאור החשיכה שירדה בחוץ.