וואן שוט ליאם ושירן- האהבה עוברת הכול…

אני חייבת לומר שבכיתי כשתרגמתי את הוואן שוט הזה.
 
נא לשמוע את השיר מומנטס –
http://www.youtube.com/watch?v=Fl4KjaqiRaM
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
Shut the door
Turn the lights
off I wanna be with you
I wanna feel your love
I wanna lay beside you
I cannot hide this
Even though I try
 
תסגרי את הדלת
תכבי את האורות
אני רוצה להיות איתך
אני רוצה להרגיש את הלב שלך
אני רוצה לשכב לצידך
אני לא יכול להסתיר את זה 
אפילו שאני מנסה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ 
 
אני שוכב במיטה שלי לבד.
 
המיטה בה כל לילה שני האהובה שלי רגילה לישון איתי, ואני רגיל שהיא איתי כאן. 
 
המיטה שפתאום נראית כל כך קרה בלעדיה.
 
הלילה היא ישנה במיטה אחרת, רחוקה ממני מאוד, ואני כאן, לבד.
 
האורות כבויים והדלת סגורה וכל מה שהייתי רוצה בעולם זה שהיא תהיה כאן לידי. שאני אוכל לחבק אותה, לקרב אותה אליי, להריח את הריח שלה, להרגיש את פעימות הלב שלה נגד חזי.
 
לאהוב אותה.
 
ואני מנסה להתגבר.
 
ואני מנסה לומר לעצמי שאני יכול אחרת.
 
אבל אני לא יכול.
 
ואני לא יודע למה זה קרה, אבל אני מנסה לשכנע את עצמי שזה באמת לא באשמתי, כמו שהיא אמרה לי.
 
שהיא באמת נפרדה ממני בגלל שזו פשוט תקופה קשה ולא בגלל שעשיתי או אמרתי משהו לא בסדר.
 
זה לא עובד.
 
הפנים שלה לא יוצאות לי מהראש, והדמעות שזלגו על פניה לפני יומיים, בזמן שאמרה לי שהיא רוצה לקחת הפסקה השתקפו גם על פניי.
 
אני לא מצליח להירדם, כי האהבה שלי אליה לא מניחה לי לרגע.
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ 
Heart beats harder
Time escapes me
Trembling hands touch skin
It makes this harder
And the tears stream down my face
 
הלב דופק חזק יותר
הזמן בורח ממני
ידיים רועדות נוגעות בעור
וזה הופך את זה לקשה יותר
והדמעות זולגות במורד פניי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
  אני עוצם את העיניים ומוצא את עצמי מצליח להיסחף אל השינה.
 
בהתחלה אני שמח, אבל ברגע שמתחילים החלומות – אני מתחרט.
 
אני חולם על הלילה ההוא לפני קצת יותר משנה.
 
הלילה בו איבדנו שנינו את הבתולים שלנו ביחד.
 
הלילה ההוא שקרה כאן, במיטה שלי.
 
הכל כל כך ברור בצורה מחרידה, וזה מרתיע אותי.
 
הנשימות שלה.
 
מגע העור שלה.
 
פעימות הלב.
 
הריח שלה.
 
הקולות שנשמעו.
 
הרגשות שחווינו.
 
זה היה הלילה המאושר ביותר בחיי.
 
אני נזכר ברגע שאחר כך, בו היא שאלה אותי אם אני אוהב אותה, ואני אמרתי לה שזו שאלה שטותית, ובכל זאת, היא רצתה לשמוע אותי אומר את זה.
 
"אני אוהב אותך שירן.." לחשתי אל תוך אזנה, מלטף את מצחה המיוזע.
 
והיא חייכה.
 
אני פוקח עיניים בבת אחת ומגלה שהדמעות החלו לזלוג מלחיי מתוך שינה.
 
אני מתגעגע אליה כל כך.
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
  If we could only have this life for one more day
If we could only turn back time
 
אם רק היינו יכולים לחיות את החיים האלו לעוד יום אחד
אם רק יכולנו להחזיר את הזמן אחורה…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
 אני קם ממיטתי ומתהלך הלוך ושוב בחדרי.
 
המחשבות לא מניחות לי.
 
קרה משהו.
 
אני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר בעולם, ואני יודע שגם היא אוהבת אותי.
 
קרה משהו שהיא לא מספרת לי.
 
היא לא הייתה שמה לזה סוף סתם ככה.
 
 
אני מוצא את עצמי ניגש אל עבר השידה שלי ופותח את המגירה הראשונה.
 
אני מוציא את האלבום שהיא נתנה לי לפני כחודש ליום ההולדת שלי.
 
אני מתיישב חזרה על המיטה שלי ומתחיל לדפדף בו. 
 
תמונות שלי ושלה יחד מהשנה וחצי האחרונות ממלאות אותו, מעוטרות במילות אהבה שכתבה לי בעצמה.
 
כתב ידה עגלגל ומסודר.
 
מדבקות קטנות של לבבות מקשטות את האלבום, ואני ממשיך לדפדף בו.
 
אני נזכר בכל מה שעברנו יחד.
 
אני נזכר ברגשות שמציפים אותי בכל פעם שאני רואה אותה, אפילו שאנחנו יחד כבר שנה וחצי.
 
סליחה, היינו.
 
הדמעות ממשיכות לזלוג על לחיי ואני ממשיך לדפדף.
 
אני מגיע לסוף האלבום.
 
התמונה האחרונה צולמה לפני כארבעה ימים, והיא נוספה לאלבום בכוונה תחילה כי כל תמונה משותפת שיש לנו מצטרפת לאלבום הזה.
 
אני מתבונן בפנים המחייכות שלה אבל שם לב שהחיוך אינו מגיע עד לעיניה.
 
אני מעביר את אצבעי על התמונה ואז הבחנתי בזה.
 
משהו שלא ראיתי קודם לכן.
 
על מפרק ידה מולבש צמיד בצבע לבן עם פסים שחורים, ועליו כתוב שמה, תאריך הלידה שלה, ועוד מילה אחת.
 
סרטן.
 
זה צמיד בית חולים שניתן לחולי סרטן.
 
מה קורה כאן ?
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
You know I'll be
Your life
Your voice
Your reason to be
My love
My heart
Is breathing for this
Moments
In time
I'll find the words to say
Before you leave me today
 
את יודעת שאהיה
החיים שלך הקול שלך
הסיבה שלך להיות
האהבה שלי
הלב שלי
נושם בשביל
הרגע הזה
בבוא הזמן
אמצא את המילים לומר לפני שתעזבי אותי היום..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
אז לא וויתרתי, והתקשרתי וסימסתי והתקשרתי.
 
בהתחלה לא קיבלתי תשובה, לא בבית שלה, ולא בנייד שלה, אבל אז..
 
אבל אז, אחרי שבוע, הצלחתי להשיג את אמא שלה.
 
ולא ידעתי אם אני שמח שהיא ענתה לי, או שאני מתחרט.
 
לאהובה שלי יש סרטן.
 
גילו את יומיים לפני שהיא היום בו היא דיברה איתי, וכנראה שהמחלה התפתחה אצלה זמן ארוך יותר משאיי פעם הייתי משער.
 
מאז אותו היום בו היא נפרדה ממני היא מרותקת למיטת בית החולים.
 
המצב שלה מידרדר מרגע לרגע וכבר 48 שעות שהיא חסרת הכרה, מונשמת על ידי מכונות.
 
בהתחלה מצאתי את עצמי כועס עליה, על שלא סיפרה לי.
 
אבל עד מהרה מצאתי את עצמי כועס על עצמי על העובדה שבאמת כעסתי עליה.
 
אין לי חצי זכות לכעוס עליה ! היא חשבה עליי כל הזמן הזה, לא על עצמה.
 
השעה הייתה 9 בערב, ורגליי הובילו אותי אל עבר המטבח.
 
ניגשתי אל עבר מתלה המפתחות ולקחתי את צרור המפתחות של המכונית שלי.
 
"ליאם, לאב, לאן ?" קולה של אימי נשמע מהסלון, אבל זה כבר היה מאוחר מידיי.
 
יצאתי מן הבית בטריקת דלת רמה ונכנסתי במהירות אל עבר המכונית.
 
אני נוסע אל האהובה שלי.
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
Shut the door
Throw the key
Don't wanna be reminded
Don't wanna be seen
Don't wanna be without you
My judgments clouded
Like tonight's sky
 
סוגר את הדלת
זורק את המפתח
לא רוצה להיזכר
לא רוצה להיראות
לא רוצה להיות בלעדייך
השפיטות שלי מתערערת
כמו שמיי הלילה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
נכנסתי אל תוך חדר 317 אליו כיוונה אותי האחות, והוא היה חשוך לגמרי.
 
ידי גיששה אחרי מתג האור על הקיר, וברגע שלחצתי עליו, הלבן סינוור אותי.
 
צפצוף מכונת הדופק נשמע, וברגע שהעיניים שלי התרגלו אל האור – הבחנתי בה.
 
היא שכבה שם על המיטה, עטופה בחלוק בית חולים, לבנה לגמרי, חיוורת בצורה שלא חשבתי שאפשרית.
 
אל מפרק ידה מחוברים כל כך הרבה חוטים ומחטים.
 
זרקתי את מפתחות המכונית שלי על הרצפה וטרקתי את הדלת אחריי.
 
רצתי אליה ואחזתי בידה הקרירה והדקיקה.
 
"מה קרה לך…." לחשתי בקול סדוק בזמן שליטפתי את שערה הרך.
 
הנחתי את ראשי על בטנה והמשכתי להחזיק את ידה בזמן שהדמעות החלו לזלוג על פניי.
 
אני לא יודע כמה זמן הייתי שם, אבל אני משער שנרדמתי, כי כשהתעוררתי עמד רופא לצידי ובחן את המכונות.
 
"הו, שלום לך." הוא אמר בחיוך, כאילו לא שוכבת בחדר נערה חולת סרטן.
 
"ה..היי.." מלמלתי ושפשפתי את עיניי.
 
"דוקטור.. תעדכן אותי בבקשה." אמרתי.
 
"במה, בחור צעיר ?" הוא שאל, ממשיך להתבונן במכונות.
 
"בהכל. מה יש לה ?"
 
"ובכן…" הבעת פניו הפכה פתאום רצינית.
 
"הבשורה המשמחת היא שהסרטן בה היא חלתה הוא לא סרטן מוגלתי, זאת אומרת שאין גידול.."
שחררתי אנחה למשמע דבריו וליטפתי את מצחה הלך של שירן באגודלי.
 
"אבל הבשורה הרעה היא.. שהיא זקוקה לשתל."
 
"מה זאת אומרת ?" שאלתי, מרגיש את גופי מתקשה.
 
"זאת אומרת שהיא זקוקה להשתלה.. השתלת מח עצם."
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
Hands are silent
Voice is numb
Trying to scream out my laungs
Is makes this harder
And the tears stream down my face
 
ידיים שקטות
הקול חסר טון
מנסה לצרוח מתוך ריאותיי
זה הופך את זה לקשה יותר
והדמעות זולגות במורד פניי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
ביום למחרת אני יושב בחדר קטן ולבן.
 
אחיות מקיפות אותי מכל הכיוונים.
 
שרוולי מורם ושלושה מחטים תקועות בזרועי.
 
זה כואב.
 
אני רוצה לצרוח.
 
אבל אני נזכר שזה שום דבר לעומת מה ששירן עוברת.
 
הן מרוקנות ממני דם, מחטאות את המקומות בהן ננעצו המחטים, ויוצאות מהחדר.
 
אני יוצא מן החדר הקטן ונכנס שוב אל חדר 317.
 
אני מתיישב ליד אהובתי ומחזיק את ידה.
 
הנשימות שלה קצרות ומקוטעות.
 
אני עוצם את עיניי ומתפלל.
 
אני לא יודע כמה זמן עובר, אבל זה מרגיש לי כמו נצח עד שהדלת נפתחת שוב והרופא נכנס.
 
"ליאם, נכון ?"
 
"כן.." אני אומר במהירות ונעמד על רגליי.
 
"אתה נמצאת מתאים."
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
If we could only have this life for one more day
If we could only turn back time
You know I'll be
Your life
Your voice
Your reason to be
My love
My heart
Is breathing for this
Moment
In time
I'll find the words to say
Before you leave me today
 
אם רק היינו יכולים לחיות את החיים האלה לעוד יום אחד
אם רק היינו יכולים להחזיר את הזמן אחורה
את יודעת שאהיה
החיים שלך
הקול שלך
הסיבה שלך להיות
האהבה שלי
הלב שלי
נושם בשביל
הרגע הזה
בבוא הזמן
אמצא את המילים לומר
לפני שתעזבי אותי היום..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
ועם המשפט הקצר הזה – הוא מוביל אותי החוצה מן החדר ושם אני פוגש באמא שלי ובהוריה של שירו.
 
"ליאם, אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה ?" אמא שלי שואלת ומלטפת את תלתליי.
 
"אני בטוח.." אני עונה בלחש ועוצם את עיניי, מאפשר לדמעה קטנה לזלוג מטה על לחיי.
 
"בן, אתה עושה מעשה אמיץ וקדוש." אביה של שירן ניגש אליי ותופח על גבי.
 
אני מבחין בעיגולים השחורים המקיפים את עיניו והם משקפים את פניי.
 
אני מהנהן אליו בקושי ואז מוצא את עצמי עטוף בין זרועות אימה של שירן.
 
"הארי שלי, גם אם זה לא יצליח, אני מודה לך. אני מודה לך כל כך ואני מבטיחה לך שאנחנו לעולם לא ישכח לך את זה."
 
אני משתחרר במהירות מאחיזתה ומחזיק את כתפיה.
 
אני מסתכל אל תוך עיניה שכל כך דומות לעיניה של האהובה שלי, ואומר בקול נחוש – "זה יצליח."
 
אני מסתובב ונותן לרופא להוביל אותי יחד איתו לחדר גדול וכהה, עם מיטה גדולה במרכזו.
 
בתוך החדר מחכים לנו כמה אחיות ועגלה מלאה במכשירים מפחידים למראה.
 
אני לוקח נשימה עמוקה ומוריד את חולצתי לפני שאני נשכב על המיטה.
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
Flashes left in my mind
Going back to the time
Playing games in the streets
Kicking balls in my feet
There's a numb in my toes
Standing close to the edge
There's a pile of my close
In the end of your bed
As I feel myself fall
Make a joke of it all
 
פלאשבקים נותרים במוחי
חוזר חזרה לזמנים
משחק משחקים ברחובות
בועט כדור ברגליי
לא מרגיש את בהונותיי
עומד קרוב לקצה
יש ערמה מהבגדים שלי
בקצה מיטתך
כשאני מרגיש את עצמי נופל
עושה בדיחה מהכל…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
אני מתבונן במסיכה השקופה מתקרבת אל פניי ואז מכסה את פי ואפי.
 
אני סופר יחד עם האחות.
 
"10."
 
אני נזכר ביום בו ראיתי את שירן בפעם הראשונה.
 
"9."
 
אני נזכר בפעם הראשונה בה התוודיתי בפניה שאני אוהב אותה.
 
"8"
 
הנשיקה הראשונה.
 
"7"
 
היום ההוא בו הצגתי אותה לפני ההורים שלי.
 
"6"
 
היום ההוא בו לימדתי אותה לשחק כדורגל בחצר האחורית שלי.
 
"5"
 
היום המדהים שאירגנתי לה ביום ההולדת שלה.
 
"4"
 
היום המדהים שהיא ארגנה לי ביום ההולדת שלי.
 
"3"
 
היום בו שכבנו בפעם הראשונה.
 
"2"
 
הצחוק שלה, החיוך שלה, השפתיים שלה…
 
"1"
 
"אני אוהב אותך שירן.." לחשתי, והשפעת ההרדמה החלה.
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
You know I'll be
Your life
Your voice
Your reason to be
My love
My heart
Is breathing for this
Moments
In time
I'll find the words to say
Before you leave me today
 
את יודעת שאהיה
החיים שלך
הקול שלך
הסיבה שלך להיות
האהבה שלי
הלב שלי
נושם בשביל
הרגע הזה
בבוא הזמן
אמצא את המילים לומר
לפני שתעזבי אותי היום…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
"ליאם…. ליאם…" אני שומע את שמי, אבל כל מה שאני רואה הוא שחור.
 
"ליאם תתעורר…" הקול מתבהר ואני מזהה את אמא שלי.
 
"ילד שלי… קום…" אני מרגיש את ידה מלטפת את מצחי, ואני מצליח לפתוח את עיניי.
 
אני מסתכל על פניה הדומעות של אימי..
 
"אמא .. כמה זמן ישנתי ?" אני ממלמל בזמן שאני משפשף את עיניי בשתי ידיי.
 
"ש..שלושה ימים…" היא לוחשת.
 
ואז ברגע אחד אני נזכר.
 
"אמא מה קרה !? הם לקחו לי דם !? זה הצליח !? היא בסדר ?!"
 
אני מתרומם למצב ישיבה מהר מידי והדבר גורם לי לכאב ראש.
 
"אימי מרכינה את ראשה ואני מבחין בעוד כמה דמעות זולגות על פניה.
 
אני מרגיש את עיניי מתמלאות גם הן בדמעות וגוש מצטבר לי בגרון.
 
"אמא… היא מתה ?"
 
מילותיי לא נשמעות מעבר ללחישה, ואני מרגיש את עצמי קורס.
 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
You know I'll be
Your life
Your voice
Your reason to be
My love
My heart
Is breathing for this
Moments
In time
I'll find the words to say
Before you leave me today
 
את יודעת שאהיה
החיים שלך
הקול שלך
הסיבה שלך להיות
האהבה שלי
הלב שלי
נושם בשביל
הרגע הזה
בבוא הזמן
אמצא את המילים לומר
לפני שתעזבי אותי היום.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
"אני חושבת שכדאי שתשאל אותה בעצמך…" אימי מרימה את מבטה ומסובבת את ראשה אל עבר הדלת.
 
אני מתיישב שוב, הפעם קצת יותר לאט, ומבחין בדלת החדר נפתחת.
 
הדבר הראשון שאני רואה זה זוג רגליים קטנטנות, מכוסות בכותונת בית חולים.
 
הרגליים מתקדמות לעברי ואני מרים את מבטי לאורך גופה של הדמות.
 
אני מבחין בתחבושת גדולה מקיפה את בטנה ואת גבה התחתון.
 
מבטי נוחת על פניה.
 
"שירן…" אני מבטא את שמה, ואז פורץ בבכי.
 
היא מגיעה אליי ועוטפת את זרועותיה סביבי.
 
"ליאם…" היא לוחשת אל תוך אזני ואני מחבק אותה חזק כל כך שאני כמעט ומרגיש אותנו מתחברים.
 
היא מתרחקת ממני מעט, אבל עדיין אוחזת בי. "אני לא מאמינה שעשית דבר כזה…." היא אומרת ומסתכלת אל תוך עיניי.
 
אני מוחה את דמעותיה באגודלי ומושך באפי.
 
"זה.. זה מטורף ליאם.. אני… אני לא מאמינה…" היא ממשיכה, ואני לא מזיז את מבטי ממנה.
 
"ואני… אני כל כך מצטערת שלא סיפרתי לך.. אני כל כך…"
 
"תשתקי כבר…." אני אומר בחיוך ומצמיד את שפתיי אל שפתיה.
 
"אני אוהב אותך…" אני לוחש אל תוך הנשיקה.
 
"אני אוהבת אותך יותר…" היא ממלמלת אל תוך שפתיי.
 
אהובתי ניצלה.
 
אהובתי חיה.
 
אהובתי כאן והיא כאן כדי להישאר.