אנשי האבן פרק 5

"אמא?" שאלה רוני בהכנסה לבית.
"רוני? לא אמרת שעזבת את הבית?" שאלה אמה.
"את רוצה שאני אלך, נכון?" שאלה רוני, והביטה בכנפיים שצמחו לה.
"לא, לא," גמגמה אמא.
"אמא, זה בסדר, אני לא נעלבת." אמרה רוני בצער.
"למה באת?"
"את אמא אמיתית שלי, נכון?"
"כן, בובה," ענתה אמה.
"לא… סתם. קבלתי מכתב ממשוגעת שחושבת שהיא אמא שלי."
במקום להשיב לה, האם קפאה, פערה פיה וצרחה ענקית נשמעה חותכת את האוייר.
לאחר מכן, צנחה מטה והחלה לבכות.
"מה קרה, אמא? למה את בוכה?" רוני לא הבינה.
"תלכי מפה! ואל תחזרי לעולם, את שומעת אותי!?" צרחה אמא. היא תרקה את הדלת, ושוב פרצה בבכי. גם ביתה פרצה בבכי. היא החלה לרוץ לאן שעיניה יקחו אותה.
————————————————————————————————————–היא התעוררה תחת עץ צעיר, מחוץ לעיר. היא קמה לאט לאט. מה היא עושה פה?
זיכרון כואב, חד וכואב, פילח את מוחה.
"אוי לא… " מלמלה.
היא נזכרה בכל מה שקרה לה. אתמול, ושלשום… כל כך הרבה דברים מבלבלים ולא מובנים חלפו על פניה העדינות והלבנות בזמן מועט כל כך!
————————————————————————————————————–