החיים ע"פ קייט! פרק 4

ראיין היה כולו טבול במילקשייק הפירות הקבוע של קורי, אבל לא היה ניראה כלכך שהוא כועס.
"אתה אפס"היא צעקה, אוו כן,זה מה שאני מנסה להגיד כבר שנתיים שלמות!!!
"זה לא מה שהן חושבות?"הוא אמר בחיוך מתגרה והצביע על כל הבנות שניקו מעליו את שייק הפירות.
"אני לא מאמינה שהתנשקת איתה!!"היא צעקה כולה בוכה.
"אני לא מאמין שאת עדיין לא מאמינה,הרי את ראית בעצמך שנישקתי אותה" אמר צוחק וכולם מסביבו החלו לצחוק על קורי.
אני אומנם שונאת את קורי אבל..וואוו זאת ממש השפלה. אלוהים אני לא יודעת מה הייתי עושה אם היו משפילים אותי ככה.
"עלאק לא עד כדי כך רע" אני ממלמלת כשאני נזכרת במילים שהוא אמר לי בבוקר.
"מה?" שאלה אותי דייאנה, יוואוו שכחתי שהיא לידיי.
"כלום,כלום"אמרתי מהר.
"אלוהים..תודה"היא אמרה פתאום.
"מה? דייאנה הכל בסדר?" שאלתי .
"בטח הכל מעולה, הסיכויים שלי להיות עם ראיין גדלו באחוז אחד" אמרה מאושרת.
גילגלתי עיניים…איך היא עוד רוצה להיות עם האידיוט הזה??
ראיתי את קורי רצה בוכה.
משום מה השפוטות שלה לא רצו אחריה,כניראה אם היא לא חברה של ראיין היא כבר לא מעניינת.
"אני כבר חוזרת"אמרתי לדייאנה ורצתי אחרי קורי.
היא רצה לקפיטריה,מוזר..הקפיטריה סגורה עכשיו..ואז היא רצה למטבח.
"פאק" מלמלתי ורצתי אחריה.
ראיתי אותה יושבת בצד המטבח עם סכין ביד.
"קורי,קורי אל תעשי את זה אני מתחננת" צעקתי כולי רועדת.
"למה לא,מה החיים שלי שווים בלי ראיין?" היא צעקה עליי כולה בוכה.
"החיים שלך שווים הרבה יותר בלי ראיין" אמרתי וניסיתי להתקרב,כולי רעדתי..אלוהים מה לעשות.
"שום-דבר-לא-שווה-בלי-ראיין-!" צעקה וקירבה את הסכין לליבה.
"לא"צעקתי כמו מטורפת. "היי,אנחנו נתקשר לראיין והוא יבוא והכל יהיה בסדר.." הנמכתי את קולי, מנסה להירגע ולהרגיע אותה ביחד.
היא הנהנה , "בסדר" היא לחשה עדיין בוכה.
"הנה תני לי את הפלאפון שלך ואני אתקשר אליו" אמרתי כשנזכרתי שאין לי את המספר שלו.
היא שלחה את ידה הרועדת ונתנה לי את הפלאפון שלה.
חיפשתי את המספר של ראיין בהיסטריה..
"איך לעזאזל את קוראת לו?" שאלתי רועדת.
"ח..חיים שלי"היא ענתה והצמידה את הסכין לידה.
"פשוטו כמשמעו" מילמלתי.
"הנה אני מתקשרת" אמרתי מהר כשראיתי כיש לה חתך גדול ביד.
אחרי כמה ציפצופים היה נשמע כאילו הוא עונה.. נשמע ברקע צחוק..
"מה?? את לא מבינה שאנחנו לא—" שמעתי את קולו של ראיין מהקו השני.
"תקשיב לי ותקשיב לי טוב חתיכת אידיוט סוציומט,תבוא עכשיו פשוט ברגע זה למטבח הקפיטריה" צרחתי עליו בקול רועד והיסטרי.
"מה? מי זאת קייט??" שאל לא מבין.
"תבוא כבר!!!" צעקתי היסטרית כשראיתי שקורי חתכה כבר את הוורידים שלה.
"אני בא אני בא" אמר מהר וניתק.
"תפסיקי"צעקתי על קורי, לא יכולתי לראות את זה זה היה מזעזע.
היא הייתה מרוחה בדם.
"אני מתחננת,תפסיקי"לחשתי מיואשת.
לפתע ראיין התפרץ למטבח, הוא הסתכל עליי ,כולי רועדת ואז קלט את קורי.
"ק..קורי?" שאל המום. הוא התאפס על עצמו והתקרב אל קורי, הוא התכופף אליה.
"קורי, תני לי את הסכין" אמר לה והושיט יד.
קורי הרימה אליו את מבטה והניחה בידו את הסכין.
הרגשתי הקלה עצומה.
"תביא" אמרתי לראיין והוא הביא לי את הסכין.
הנחתי את הסכין על השולחן הקרוב.
הוא הסתכל על קורי כמה שניות ואז קם "צריך משהו שיעזור את הדם" אמר לי.
"נ..נייר?" גימגמתי, עדיין הייתי בטראומה.
"את חייבת להירגע" אמר לי וחיבק אותי. אם לא הייתי כלכך לחוצה לא הייתי נותנת לגעת בי.
ראיתי מצד את קורי נעמדת באה לקחת את הסכין.
"לא" צעקתי והתנתקתי מזרועותיו החסונות של ראיין. חטפתי את הסכין עוד לפני שהיא הספיקה לקחת אותו.
"תגידי לי את משוגעת?" צעק ראיין על קורי.
"במקום לחבק אותי אתה מחבק אותה?" היא צעקה.
ראיין הסתכל עליי ואני עליו.
"א..אני אלך להביא נייר,ואתה..תחבק אותה!" ציוויתי על ראיין,פתאום אטרף של מנהיגות תקף אותי.
הייתי מכוסה קצת דם בגלל קורי אבל זה לא הזיז לי. רצתי בטירוף לשירותים והבאתי נייר טואלט.
ראיתי כמה ילדים מסתכלים עליי ורצים אחריי,בכל זאת..זה מחשיד לראות מישהי עם כתמי דם רצה עם ערמות של נייר טואלט לכיוון הקפיטריה.
ראיתי את ראיין וחבק את קורי,כולו היה דם. הוא החזיק בידה כדי לעצור את הדם.
לקחתי כמות של נייר טואלט ושמתי אותו על ידה של קורי. ככה עצרנו פחות או יותר את הדם.
בינתיים הילדים שרדפו אחריי רצו להזעיק אמבולנס ולקרוא להנהלה.