שרה-פרק 2
כשהתעוררה היא שכבה על מיטה בחדר נעים,לידה מונח מגש של אוכל ולידו ישבה פרנס רבגון, אימם של אמטון וורגן."איך את מרגישה שרה?" שאלה פרנס בדאגה.
"זה היה רעל נכון?"שאלה שרה כתשובה.
"כן.הסכין של הפחדן הייתה משוחה ברעל. למזלנו האמטון הקשיב לך כשלימדת אותו שאם דבר כזה קורה צריך לקחת את הפרח הכתום בשרשרת שנתת לו ולהכין ממנו משחה".היא נאחה והמשיכה "לא ידענו אם זה באמת הרעל הזה,אבל זה כל מה שיכולנו לעשות"
שרה חייכה חיוך עייף ואמרה "מזל שיש לי תלמיד כל כך מצטיין".
"נכון ." ענתה לה פרנס ולאחר זמן מה המשיכה "הכנתי לך מרק חם ו-"
פרנס קטעה את דיבורה כאשר הבחינה בורגן הנכנס לחדר.
"אימא, השליח של האסיפה מחכה לך בחוץ".אמר תוך שהוא מביט בשרה.
"אני באה. שרה,תרגישי חופשי לקחת מה שאת רוצה . אם את צריכה משהו את יכולה לבקש מוורגן או אמטון " אמרה פרנס בנדיבות והלכה לכיוון הדלת.כשהגיעה לדלת עצרה לפתע והחזיקה את גבה כמי שגבו בוגד בו.
שרה הביטה בה ברחמים ואמרה במהירות "הוי פרנס! אני כל כך מצטערת.ממש שכחתי מהתרופה שלך.היא נמצאת בתיק שלי .קחי אותה ".
"תודה שרה" אמרה פרנס בחיוך ונעלמה אל מאחורי הדלת.רק אז שמה לב שרה כי וורגן בהה בה כל הזמן.הם הביטו זה בזה במבוכה זמן מה.
"תודה וורגן" אמרה לבסוף.
"תודה על מה? "שאל בתמיהה.
"על מה? אילולא אתה ,הייתי מתה מזמן. " .אמרה בקול נעים.
הוא הביט בה במבוכה ואמר "את הצלת את אמטון מפרא האדם ההוא. אילולא את הוא היה מת." היא קיבלה את דבריו בחיוך שחשף את גומת החן שלה.
וורגן הביט בחיוכה החינני ולאחר כרגע אמר "שרה,דיברתי עם אימא שלי ו….אני חושב שכדאי שתישארי כאן .לפחות עד שהשומרים של האסיפה ידאגו למצוא לך מישהו שיעזור לך לשמור על הבית".הוא חיכה לתגובה ומשלא הגיעה המשיך "אני יודע שקשה לך לעזוב את הבית שלך מאז…." הוא הפסיק במבוכה.
"מאז שהורי נרצחו" המשיכה אותו שרה בעצב.
"כן אני מצטער….אבל אני באמת חושב שהעובדה שנערה יושבת לה לבד במקום כזה גדול ,ועוד אחרי מה שעשית היום….אני בטוח שהמורג הזה יחזור לנקום על כבודו שנרמס…..את חייבת להבין שזו הדרך היחידה בה תהיי מוגנת-"
" אם אני אשהה איתכם אתם רק תסתכנו בכך שהוא יבוא לכאן." ענתה לו .
" את גרה במקום מרוחק מאוד מהעיר,בגלל זה הוא תקף אותך.הם לא מטומטמים שרה ,הם תוקפים קודם את המקומות המבודדים ,המקומות שלהם קשה להעניק עזרה ורק אחרי שיסיימו עם אלה יעברו לכאן. אנחנו גרים במקום מאוכלס הרבה יותר. ויש כאן חיילים רבים של האסיפה שמסתובבים כאן כל הזמן.אף מורג עם שכל לא יכנס לכאן. אנחנו בטוחים כאן ואת-" לפני שסיים התפרצה שרה לדבריו.
"אף אחד לא בטוח וורגן.גם הורי חשבו שאנחנו בטוחים בבית ,אבל זה לא הציל אותם כשהמורגים נכנסו ורצחו אותם.זה לא עזר לכל השכנים,הנשים והילדים הקטנים שגרו סביבנו ונרצחו. אף אחד לא בטוח וורגן,אף אחד".
למרות רצונו העז של וורגן להיכנס לדבריה ולסתור אותם מיד,המתין עד שסיימה ואחרי שחיכה מעט המשיך "אבל הזמנים אז היו שונים. היום יש לנו את חברי האסיפה שהמלך מינה. היום יש חיילים מהמובחרים שבחילי המלך.הוא הבטיח לנו שהמורגים לא יצליחו להעיף אותנו מכאן."
"אולי לא להעיף" אמרה שרה "אבל להרוג הם יצליחו בקלות.אני לא מבינה למה כולכם נופלים בפח? הוא מושך אתכם במילים יפות ובמתנות ואתם מאמינים לו" קולה נבקע מעט ודמעה נטפה מלחיה ."אתם לא מבינים שהוא משחק בנו? הוא מנסה להבטיח שאנחנו, הורדנים ,נשב בשקט ולא נגיב על ההתקפות.וכל זה כדי שלא יהיה כאן תוהו.אבל הוא לא מגן עלינו וורגן,הוא מרדים אותנו כדי שהמורגים יוכלו לתקוף אותנו ביתר קלות.איזה אינטרס יש למלך לדבוק בנו? " היא חיכתה לתשובה ומשלא קיבלה אחת המשיכה "אין לו אינטרס. אבל יש לו אינטרס מאוד גדול לדבוק במורגים. הם שולטים על כל השטחים בממלכה בהם יש מכרות ,מקורה הכלכלי העיקרי של הממלכה נתון לשליטתם. המלך לכאורה תומך בנו,כדי שבממלכות האחרות זה יראה טוב,הוא שולח לכאן חיילים כאילו מובחרים. כל מה שהם עושים כך היום זה לשבת בפונדקים ולזמר ,להציק לאנשים ,להפוך למטרד. ואני מתערבת איתך שאפילו אמטון יגבר עליהם בקרב." לאחר שסיימה היא הביטה בו בעיניה הירוקות והוא הרגיש נבוך.
"אם את רוצה…אני תמיד יכול לבוא לגור בבקתה שליד הבית שלך ולעזור לך לשמור עליו."
שרה הביטה בו בחיוך נבוך ואמרה "תודה,אבל אני לא רוצה לסכן אותך. בינתיים אשאר איתכם אבל אתה חייב להבטיח לי שלא תתנו לי להרגיש אורחת.אני אקח חלק מלא ממטלות הבית .אני אחליף את פרנס בעבודתה כדי שתוכל לנוח", "הגב שלה לא משתפר" הוסיפה בעצב.
פתאום נשמעו קריאות צהלה מפתח הדלת "יש! יש! שרה נשארת איתנו! יש !" זה היה אמטון,הוא חיכה כל הזמן הזה מאחורי הדלת.
"אמטון!" הוכיח אותו ורגן "אל תצעק,אתה מפריע לשרה לנוח."
"אתה מפריע לה לנוח. תעזוב אותה כבר ובוא לעזור לי בחוץ." ענה לו אמטון בחוצפה ילדותית ואחר כך הוציא לו לשון.
"אמטון! אל תוציא לשון זה לא מנומס." צעק ורגן.
צליל מתגלגל של צחוק בקע מכיוונה של שרה.
"איי!" אמרה שרה לפתע תוך שהיא מניחה את ידה על הבטן ומתקפלת ."אני בסדר "אמרה כשורגן הושיט את ידו לכיוונה במהירות כשעל פניו מבט מפוחד. "זה פשוט לא כל כך מומלץ שאצחק עכשיו" אמרה בנימה מגוחכת .
"ראית מה עשית לה ורגן! תבקש סליחה זה לא יפה.אני אגיד לאימא " אמר אמטון ברצינות שנויה במחלוקת.
"אני ממש מצטער .לא התכוונתי" אמר ורגן במבוכה.
"זה בסדר גמור,אולי זה דווקא טוב ,שמעתי שצחוק עוזר להחלים" אמרה בחיוך.
"את הרופאה כאן" ענה לה ורגן בבדיחות.
"נו, אתה בא כבר?" שאל אותו אמטון .
תגובות (0)