הפעם הראשונה שלי- שיר וזאיין

אני זוכרת את הלילה ההוא בבהירות..
כאילו זה קרה לפני כמה דקות..
כאילו הוא לא עזב לסיבוב ההופעות עם הלהקה שלו אתמול..
אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו..
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהוא אמר שהוא אוהב אותי..
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהתנשקנו..
אני זוכרת את הפעם הראשונה שעשינו אהבה..

אני זוכרת את הרגע שהוא הציע לי נישואין..
אני זוכרת את הנשיקה הארוכה שנתתי לו ואחריה לחשתי כן להסכמה..
אני זוכרת שהחלפנו את השבועות..
אני זוכרת את הנשיקה הראשונה כזוג נשוי..

אני זוכרת את הרגע שגיליתי שאני בהריון..
אני זוכרת איך הוא חייך כשסיפרתי לו..
אני זוכרת את הרגע שהוא החליט שזהו, הוא עוזב את הלהקה שלו בשבילי, ואני, לא הסכמתי..
אני זוכרת את הלידה..
הוא היה שם כל הזמן ואחז בידי..
הלהקה שלו והמשפחות שלהם בחוץ, מחכים, אנחנו נעשינו החברים הכי טובים..

אני זוכרת את הרגע שראיתי אותו משחק עם ליילה..
היא נראית כמו שיעתוק מוקטן שלו כילדה..
אני זוכרת את היום שהוא אמר שהלהקה חוזרת להקליט
ואת היום שהוא חזר בפעם האחרונה מהאולפן, אחרי שהם סיימו לעבוד על האלבום החמישי..
סחוט, עייף, אך שמח כל כך…

אני זוכרת את היום שהם החליטו על תאריכים למסע ההופעות..
אני זוכרת כמה אני והבנות בכינו, עם הילדים בידיים..
אני זוכרת כמה הם ניחמו אותנו, כל אחד את אשתו וילדיו..
אני זוכרת שהם אמרו שאנחנו נבוא לבקר..

אני זוכרת את השבוע האחרון..
את הבכי של ליילה שהוא לא ילך..
את הבכי שלו ביחד איתה עד שהם נרדמו על הספה ביחד…
את הנשיקה האחרונה אתמול בערב..

ואני תמיד יזכור את היום שאנחנו נחזור להיות ביחד
ששוב ניפגש..
שהבנים והמשפחות שלהו יתאחדו שוב..
שליילה תראה שוב את אבא שלה
כי אני וזאיין
תמיד נהיה ביחד..
ואת זה, אני תמיד זוכרת…