בת אלמוות-פרק 10

"את בטוחה שזה היה הוא?" שאל איאן "כן ברור!, דיברנו ,הוא כיוון אליי אקדח! זה היה הוא!" אמרתי "כיוון אלייך אקדח?!!" שאל איאן בהלם "לצערי כן, אבל הוא לא עשה איתו כלום אל תדאג!" אמרתי "זה שאני כן דואג! צריך לשים אותו בהסגר!" אמר בכעס "אבל זה יראה.. כאילו אני הלשנתי עליו או משהו כזה!" אמרתי גם ככה הרבה אנשים לא סובלים אותי פה. אני לא מדברת על המנהל השומרים והכל, אני מדברת כאן על רוב האנשים המשוגעים שכאן.. "זה לא נקרא הלשנה!" אמר "בשבילי זה כן, במיוחד שאני מכירה אותו באופן אישי!" אמרתי "את באמת מאמינה לכל שטות שאנשים אומרים לך?!,נו באמת עלמה האיש הזה מטורף!" אמר איאן בניסיון לשנות את דעתי "לא יודעת.. מה שהוא אמר נשמע דיי אמתי!" אמרתי "מה שאת רוצה…אני אגיד שראיתי אותו לבד, ישימו אותו בהסגר והבעיות שלך איתו יפתרו" אמר "כן. .אבל הוא ידע שאני אמרתי לך ומה הבעיה להפיץ שמועה!" אמרתי "עלמה!" אמר איאן והגביר את קולו "מה?!" שאלתי "תירגעי הכל יהיה בסדר!" אמר לי הפעם בשקט "טוב.." אמרתי גם בשקט "אני מיד חוזר!" אמר "בסדר.." אמרתי הוא יצא מהחדר ונשארתי לבד… אוף! אני לא סובלת שזה קורה!!
אני לחוצה! אני חייבת להודות כל הגוף שלי רועד, ישבתי על המיטה בניסיון להירגע אבל זה לא הלך… עצמתי את העיניים שלי ונשמתי עמוק ההפך ממה שעשיתי ליפני כמה שעות, שהפסקתי לנשום אבל עדיין עצמתי את העיניים! עדיין כל הגוף המשיך לרעוד! "אני חייבת לעשות עם זה משהו.." אמרתי לעצמי. קמתי מהמיטה והרמתי את המזרן הגדול שהיה דיי כבד, השענתי אותו על הקיר ולקחתי את הסכין הכסוף משם.. זו לא הפעם הראשונה שאני מתעסקת בסכינים מאז שרצחתי את אדי.. אני כבר לא מפחדת מהם!
הפשלתי את שרוול הבד שלי, למזלי ידיי לא היו קשורות… הצמדתי את הסכין לעור שלי נשמתי עמוק וחתכתי חתך קטן ממש מעל וריד אחד שבלט לי ביד. זה כאב ממש כאב! אבל אני רגילה לכאב הזה, זו לא פעם ראשונה שאני חותכת לעצמי את הוורידים במצבי לחץ זה הרגל האמת תמיד שאני לחוצה, אבל ממש לחוצה! אני חותכת את עצמי. אף אחד לא יודע על זה, אני גם לא רוצה שידעו זה דבר יותר מדי אישי! דם ירד, הרבה דם המראה הגעיל אותי אבל עדיין נשארתי שפויה, אני חושבת!.
חתכתי עוד וריד, הכאב התגבר אבל סבלתי אותו בשקט. לא בכיתי, אין לי גם על מה לבכות אני רוצה שירד לי דם! אני רוצה פצע, אני רוצה את הכאב הזה…. חתכתי עוד וריד, הפעם ביד השנייה ושמתי את הסכין ברצפה. הסתכלתי על שתי ידי המדממות ואז זה קרה.. התחלתי לבכות! הדמעות ירדו ברמה מטורפת ונגעו בפצעיי מה ששרף נורא! הדמעות שלא נגעו בפצעיי התערבבו עם הדם ויצרו צבע חדש שלא הכרתי. המשכתי לבכות בקול חזק שלא יכולתי לשמוע כלום חוץ מהבכי שלי…
הרגשתי פתאום מגע, חיבוק, מישהו מחבק אותי "עלמה.." שמעתי פתאום קול הקול מוכר זה של איאן..!
המשכתי לבכות למרות החיבוק החם שהייתי כל כך צריכה עכשיו, אם זה מה שאני צריכה לעשות כדי שהגבר שאני אוהבת יחבק אותי.. אני אעשה את זה כל יום! "איאן..אני.. לא יכולה יותר" אמרתי תוך כדי בכי "תירגעי.." אמר לי בשקט "אני לא יכולה… אני רוצה למות!" אמרתי. איאן הצמיד אותי אליו וחיבק אותי חיבקתי אותו גם ופשוט לא יכולתי לעזוב אותו "מה עשית לעצמך?" שאל "חתכתי את עצמי" אמרתי "למה?" שאל "זה מרגיע אותי.." אמרתי "אני רואה שלא" אמר "זה בהתחלה הרגיע.." אמרתי ובאיזשהו שלב כבר הפסקתי לבכות, איאן הרגיע אותי ברמות שלא יכולתי לתאר!
"תבטיחי לי שלא תעשי את זה יותר!" אמר "מבטיחה" השבתי "תני לי את הסכין" אמר והושיט את ידו לקחת את הסכין ממני, לקחתי את הסכין מהרצפה ונתתי לו אותו, לא רציתי בכך משום מה הסכין הזה הרגיע אותי "אני מצטערת.." אמרתי בשקט הרגשתי ממש טיפשה! "היה רגע של אי שפיות, זה בסדר!" אמר "נראה לך שזה בסדר!, אם אתה לא היית כבר מזמן לפי החוקים פה היו שולחים אותי להסגר ויום אחר כך מחדירים לי רעל באוכל!" אמרתי "אז יש לך מזל שיש לך אותי!" אמר "מצטערת.. אני פשוט נלחצתי וזה הדבר היחיד שמרגיע אותי.." אמרתי "לחתוך וורידים?" שאל "לצערי כן.. עד כמה שזה מגעיל ומטורף" אמרתי "זה בסדר.." אמר וחייך אבל מיד הוריד את החיוך והמשיך להסתכל עליי "אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך, אם לא היית עוצר אותי!, תודה!" אמרתי "את לא צריכה להודות לי!" אמר, חייכתי. "את עייפה?" שאל "קצת.." אמרתי "לכי לישון" אמר "אבל אני לא הכי עייפה!" אמרתי "לכי לישון בכל זאת, את צריכה את זה!" ענה "טוב בסדר.." אמרתי וזזתי ממנו, קמתי מהרצפה והוא קם אחריי, החזרתי את מזרן המיטה למקומו ושכבתי עליו "את תהיי בסדר?" ששאל "אני אשתדל" אמרתי. איאן חייך ויצא מהחדר חייכתי גם.. לא יודעת למה האמת אני מרגישה רע..
ואני לא חושבת שזה יעבור מתישהו………………………………….