אנשי האבן פרק 2
מזג האויר היה נפלא. שחפים ריחפו מלמעלה, והים כבר נשמע מרחוק בקולות עמומים. הטנדר עם השלישייה (רוני, קרן, ואלי, ילדת היומלדת) חנה בחוף למרגלות מסעדה. לידה היה פארק מים קטן שכלל שלוש מגלשות שנשפכות אל בריכה רדודה ששובר גלים מפריד אותה מן הים.
אלי הייתה בעלת עיניים שחורות ושיער בלונדיני מטולטל, כמעט זהה לזה של רוני. הן היו דומות בכל חוץ מצבע העור, שהיה בהיר יותר אצל רוני, צבע העיניים, שהיה אצל
השלישייה קפצה מן הטנדר, והחלה לרוץ על החול. הן הורידו נעליים והתגלגלו במורד גבעות חול קטנטנות שעמדו בשיפוע אל הים.
"הים," מלמלה רוני.
זו הייתה הפעם הראשונה, וכנראה שבלל אמא האחרונה, שראתה את הים. כל-כך הרבה מים!
היא נעמדה במקום, קפואה כמו גזע עץ, ונענתה רק בפעם השלישית שאלי קראה לה.
"מה?…" שאלה במעורפלות.
"מה 'מה'?" חיכתה אותה אלי, "הבאת בגד ים?"
"מה?…" שאלה רוני ואז התעוררה בחדות. "לא…"
"את סתומה," אמרה קרן, "הלכת לים ולא הבאת בגד ים?!"
"קרן, לא לקלל, לא ביום ההולדת שלי." העירה אלי.
"טוב, סליחה," סיננה קרן בארסיות.
"בקיצור, רוני, קחי בגד ים מההנהלה, יש שם כמה פשוטים למידה שלך." אמרה אלי.
רוני רצתה לומר לה, שאמא לא תרשה לה להיכנס למים, אך לאחר מכן הרהרה:
'מה כבר יקרה לי? אם להן מותר, גם לי מותר!'
היא יצאה מהמלתחה בבגד ים בצבע טורקיז יפה ומיהרה לרוץ אל המים, אך ברגע שכף רגלה נגעה בהם…
תגובות (1)
לא כדאי היה להמשיך, נכון? אפחד לא קורא את זה