החברה שלי .
היא נעלמת .
מתכלה , עורה חשוף .
היא נשרפת ,חיוורת .
לקרני השמש הבורקות .
קשה לה לנשום.
מראה מספרת לה סיפור דמיוני .
על אישה אחרת , שבכלל לא שם .
לא מביטה בה , בזה לה.
ממשיכה בדרכה .
והגוף רופס ,דפים קמוטים .
עור ועצמות . חיוורים תלושים .
היא מתרפקת על עיניים גדולות .
חורים שחורים .
לקראת הסוף היא מתחילה ללחוש .
עדיף למות רזה.
צהובה . כמעט שקופה .
זה בכלל לא משנה .
נועה ממשיכה .
תגובות (3)
אוי. זה כל כך יפה.
מתאר בצורה יפה וכואבת את האנורקסיה, אם הבנתי נכון.
ואוו.
את כותבת נפלא!
ריתקת אותי ונסחפתי אל בין המילים היפות והחזקות, הייתי שם, בדמות נועה. מדהים!
מילים כה חזקות ושאומרות כל כך הרבה! ואוו!
אני מאוד אוהבת!
השיר נוצר ממקרה כזה, של חברה שלך ושמה נועה? או שהכל מהדמיון?
בכל מקרה, כתבת מדהים!
חג שמח :) ותמשיכי לכתוב!
אני מסכימה עם רוז,
גם לי זה נראה כמו מקרה של אנורקסיה… אנחנו צודקות?
בכל מקרה, כתבת את זה מקסים, המילים כל כך חודרות ונוגעות בעדינות העיקשת שלהן,
הקצב והנגינה האטית והעצובה של הצירופים פשוט חדרו לי ללב…
אני מקווה שכל הבנות שעושות את זה לעצמן יבינו שזה לא בריא ולא דרך לחיות…
שיר יפהייפה, עם כמה שהוא כואב…
תמשיכי לכתוב, ואל תפסיקי אף פעם! 3>
מקסימות שכמוכן ! איזה תגובות שכיף לקבל :) כן . זה שיר על חברה שלי , למעשה לא קוראים לה נועה , אבל היא מתמודדת עם אנורקסיה ועוד שאר מתנות . תודה רבה לכן !