Love Twins- פרק 3

קלייר הוציאה במהירות את הקובייה שלה מהתיק. 'כמעט סיימתי…' היא חייכה לעצמה בזמן שהתיישבה ליד גזע עץ בצל. 'למה המורה דייסון כל כך התעניין בי? הוא עושה את זה לכל התלמידים או רק לי?' היא הייתה מסוקרנת אך לא יכלה לענות על השאלה הזו. היא ניסתה לפתור ורק התבלגן לה יותר, קלייר נאנחה בייאוש למראה הקובייה. "זה כל כך מייאש.." היא מלמלה לעצמה, נזכרת ברגע הפרידה הכואב ועד כמה בכתה במכונית במשך הנסיעה, וכמה בכתה בביתה החדש, עד כמה מוזר היה לישון בחדר לבד ללא שותף. לא היה לה על מי לבכות כשהייתה עצובה, לא היה לה למי לספר סודות והרגשות שלה, ולא היה מי שישחק איתה תמיד במסיבת תה והיא תוכל להלביש אותו כמו ילדה קטנה. צחוק קטן עבר בה כשנזכרה איך הלבישה את אחיה התאום בשמלה ורודה ומנופחת, וניסתה לאפר אותו למרות ההתנגדות הרבה שלו. "על מה את צוחקת שם תלמידה חדשה?" אחת מבנות הכיתה של קליירי עמדה מולה והביטה בה. "אני סתם חשבתי לי.." קלייר מלמלה, היא אף פעם לא הייתה טובה בדיבור עם אנשים, ולקח לה זמן להתחבר אליהם. "איזו קובייה חמודה, את מנסה לפתור אותה?" הבנות הסתכלו על קלייר בלגלוג, "חנונית" אחת מהן לקחה את הקובייה של קלייר, היא עמדה במהירות וניסתה לחטוף אותה בחזרה "תחזירו לי אותה! תחזירו לי!" היא אמרה בכעס, שומעת את הצחוקים של הבנות עליה, מרגישה מושפלת כמו שתמיד הרגישה.

"עד שמצאנו לך מגבת" קיי נאנח. מיקוטו לא הקשיב לדיבורים חסרי התועלת של קיי והביט בחלון, לפתע ראה את הסיטואציה בה נקלעה קלייר. "היי קיי! אחותך בצרות!" מיקוטו הצביע אל עבר החלון, קיי הביט במהירות. "מהר!" הוא התחיל לרוץ ומיקוטו אחריו. קיי ומיקוטו הגיעו למקום במהירות, קיי הביט בבנות שחטפו את הקובייה של קלייר, "הקובייה…" קיי מלמל לעצמו, הוא התמלא בזעם רב כשראה את הבנות צוחקות על קלייר בזמן שהיא מנסה להשיג חזרה את הקובייה שלה. "היי אתן!" קיי התקדם לעברן במהירות ובכעס רב. "תחזירו לאח-כלומר לקלייר חזרה את הקובייה שלה!" קיי אמר בכעס, הבנות רק הסתכלו עליו, הבת שהחזיקה בקובייה הביטה בו, עיניה הכחולות הביטו בו בזעם, "מי אתה חושב שאתה קיי? אתה עוד חנון שמסתובב כאן בבית ספר..אני מתפלא איך מיקוטו בכלל מסתובב איתך" היא עמדה מול קיי במבט מלגלג, "למראה שלך יש פוטנציאל, אבל אתה לא משתמש בו כמו שצריך" היא הביטה בעיניו הזועמות, "מיקוטו בטח מסתובב איתך רק כי הוא מרחם עלייך, כמה עלו-" לפני שהיא הספיקה מיקוטו נתן לה סטירה חזקה בלחי ולקח ממנה את הקובייה, עינו החומה שלא הייתה מכוסה בפוני שלו הביטה בבחורה בכעס, "תפסיקי לחשוב את עצמך בתור מלכת העולם, את עלובה בדיוק כמו כל הבנות האחרות כאן, כדאי מאד שתתרחקי מאיתנו אחרת את תסתבכי" קולו היה נשמע כמו קול של רוצח לפני הרצח. הבחורה הסתכלה עליו באימה, היא הלכה משם בשקט ויחד איתה שאר הבנות. "קחי את זה" מיקוטו נתן לקלייר, "תודה רבה!" קלייר חייכה חיוך מתוק, קיי הביט בה בחיוך, 'אותו החיוך' הוא חשב לעצמו בזמן שהביט בה. "אתם מיקוטו וקיי נכון?" היא הביטה בהם, 'היא יודעת את השם שלי!' קיי התפלא שמחה ומיקוטו הסתכל עלחיו במבט מיואש, "כן, אני מיקוטו, והאידיוט הזה שכאן.." מיקוטו הצביע על קיי שחשב על כך שלקייר יודעת את שמו והיה בו חיוך מטופש "זה קיי" מיקוטו נאנח. "נעים להכיר אתכם" היא הביטה בשניהם בחיוך, "ותודה על העזרה" היא הביטה בקיי בחיוך, 'בדיוק כמו פעם' קיי חייך לעברה.

דייסון הלך לעבר חדר המנהל. 'הבחור הזה בלתי נסבל, מה הוא כבר תיכנן עבור הילדים האלו..?' דייסון חשב בזמן שהתקדם במהירות, "לאן אתה הולך?" קול נשמע מאחוריו. "רן.." דייסון ענצר ופנה לאחור, למראה הבחור בשנות השלושים לחייו עם שיער חום קצר, עיניים שחורות ומעט זיפים. "למה זה עניינך?" דייסון הביט לעברו באדישות. "אדיש כתמיד" רן חייך ושם חזרה את חלוק הרוקחים שלו והדליק עוד סיגרייה. "בתור רופא בית הספר אתה לא צריך לתת דוגמא לתלמידים?" דייסון נאנח. "כנראה, אבל אני בעצמי לא מנהל חיים בריאים, זה לא יעזור להם.." רן גיחך. "אתה מאד אופטימי.." דייסון נאנח, "יותר אופטימי ממך, זה בטוח" רן נשען על הקיר בחיוך. "בכל מקרה, למה אתה הולך לכיוון חדר המנהל, מה יש לך לעשות שם?" רן בו במבט מסוקרן. "אל תעשה את עצמך טיפש, אתה יודע בדיוק למה" דייסון הביט ברן. "כדי לברר בקשר לאחים, כן גם זה הטריד אותי, תחשוב על זה, מה יקרה ברגע שהם יגלו שהם תאומים" רן הביט מעבר לחלון עליהם. "אני לא יודע, אבל המנהל יודע, הוא יודע מה יקרה ברגע שהם יגלו אחד על השנייה" דייסון נאנח "ואני יודע שקיי כבר זיהה אותה, על פי התגובה שלו בכיתה.." דייסון אמר במבט אדיש. "כדאי שתברר את זה אם כך" רן חייך. "זה מה שאני הולך לעשות" דייסון התחיל ללכת. "בהצלחה" רן מלמל לעצמו ונכנס למרפאה. דייסון המשיך בדרכו והגיע לדלת, הוא תיקתק שלוש פעמים עד שענה לו קול להיכנס. "שלום לך המנהל" דייסון הביט בבחור שישב מולו במבט אדיש. "מה אתה רוצה דייסון?" המנהל הסתכל במבט זועף לעבר דייסון. "שתסביר לי כמה דברים, בנוגע לילדים שלך.." דייסון הביט בבוס שלו במבט אדיש בעוד נראה שהמנהל עצמו מופתע.