Love Twins- פרק 2

מיקוטו הסתכל במבט כעסני על קיי. "א-אני מצטער" קיי מלמל. "קלייר, את יכולה לשבת ליד קיי שם בסוף" המורה הצביע על הכיסא הפנוי והיא התקדמה לעבר הכיסא. 'זה לא נראה שהיא מזהה אותי..' קיי חשב לעצמו בעצב. "עכשיו בגללך אני צריך ללמוד עם חולצה רטובה" מיקוטו לחש לעבר קיי. "היי! לא אשמתי! תבקש מהמורה לצאת ולייבש את עצמך" קיי ממלמל לעברו. "קיי,מיקוטו, אתם יכולים ללכת לנקות את מיקוטו מהמים בחוץ" המורה הביט בהם במבט אדיש. "מיד המורה" הם יצאו במהירות מהכיתה. "בשביל מה היתה ההשפרצה הזו?" מיקוטו שאל בכעס. "אתה לא מבין נכון..?" קיי הביט במבט מיואש לעבר מיקוטו. "כנראה שלא, מה קרה? נדלקת על התלמידה החדשה" מיקוטו גיחך. "לא, התלמידה החדשה זו אחותי!" קיי אמר בהתרגשות. "אתה בטוח..? זו יכולה להיות סתם מישהי שדומה לה" מיקוטו נאנח. "זו בטוח היא, אני מזהה אותה בכל מקום, השיער הבלונדיני והעיניים החומות האלה, אני אזהה את אחותי התאומה" קיי אמר בכעס. "לא נראה שהיא מזהה אותך" מיקוטו הביט בקיי במבט אדיש. "כנראה, מוזר.. אני אגרום לה לזהות אותי!" קיי חייך. "למה פשוט לא להגיד שאתה אחיה?" מיקוטו היה מבולבל. "אם אגיד את זה, זה יצור בלגן אחד גדול, תחשוב על זה רגע, משהו מסריח קורה כאן" קיי אמר במבט רציני. "למה אתה מתכוון?" מיקוטו היה מבולבל מרגע לרגע. "הרי עם אבא של קלייר הוא מנהל בית הספר, זה אומר שזה אבא שלי" קיי הסביר למיקוטו. "ורק עכשיו הבנת שהוא אבא שלך..?" מיקוטו נאנח. "תמיד ידעתי שיש לו משהו שמזכיר את אבא שלי, אבל חשבתי שזה צירוף מקרים, אבל אחרי שקלייר הופיעה, אני בטוח שאבא שלי מתכנן משהו, משהו נגדי ונגדה, במיוחד נגדי" קיי אמר בטון רציני. "לא יכול להיות שהוא יקבל אותי לבית ספר כשהוא יודע שאני הבן שלו, ולא יכול להיות שהוא ירשום את קלייר לבית ספר אם הוא יודע שאני שם ועוד באותה הכיתה" קיי אמר לאחר חשיבה עמוקה, "יש במה שאתה אומר משהו, הוא לא היה רושם אותה סתם לפה רק משום שהוא המנהל כאן…" מיקוטו נאנח. "בהחלט יש כאן משהו מסריח, עדיף שלא תתן את הסיפוק של האמת לאבא שלך, כי ברגע שקלייר תגלה אני בטוח שאבא שלך ינצל את זה איכשהו" הוא הביט בקיי. "צודק, אני מעדיף לשמור על קלייר מפניו, יש משהו שהוא מתכנן, ואני לא אתן לו לפגוע בקלייר בדרך" קיי אמר ברצינות. "אתה בהחלט אח לתפארת" מיקוטו גיחך. "בוא נלך למצוא לך כבר מגבת!" קיי אמר בכעס וגרר את מיקוטו.

קלייר ישבה בכיתה בזמן שהמורה לימד, היה משהו בתלמיד שהשפריץ מים, היה בו משהו שהזכיר לה ילד קטן, השיער החום ועיניים החומות שלו, עיניים של ילד קטן. 'מעניין ממה הוא כל כך התרגש שהוא השפריץ מים..' היא גיחכה לעצמה. הצלצול מיהר להגיע, כולם התחילו לצאת מהכיתה ולפני שקלייר יצאה המורה עצר אותה. "אפשר לדבר איתך לכמה דקות?" הוא הביט בה, עיניו שחורות עם גווני אפור, ושיערו חלק שמגיע עד העורף בצבע שחור. "כ-כן" היא ממלמלה והם התיישבו בשולחן המורה. "ע-על מה רצית לדבר איתי המורה?" היא הביטה בו במבט לחוץ מעט. "את יכולה לקרוא לי דייסון" הוא חייך אליה, היא חייכה אליו בחזרה. "רציתי לשאול אותך, איך זה להיות כאן? בייחוד כשאבא שלך המנהל?" דייסון הביט בה במבט מרגיע. "זה בסדר, בהתחלה, לפני שהגעתי לעיר הוא אמר לי שירשום אותי לבית ספר אחר, אבל אז החליט שאהיה כאן" היא חייכה במתיקות. "אני מבין, אני מצטער על הסיטואציה הלא נעימה שקרתה בכיתה כשהגעת" הוא נאנח, "שני אלה, הם שילוב מוזר בהחלט" דייסון נשען עם ראשו לאחור והסתכל על התקרה. "הם נראים כאלה, אבל הם בטח חברים טובים" היא ציחקקה. "כנראה, אני חושב שתשמחי להתחבר אליהם" דייסון הביט בה בחיוך. "הבנות כאן לא משהו, אני לא חושב שילדה כמוך צריכה להתחבר אליהן.." הוא נאנח. "הבנתי, תודה על העצה!" היא חייכה. "את יכולה ללכת עכשיו" דייסון הביט בה. "להתראות המורה, כלומר דייסון!" היא חייכה ויצאה מהכיתה. "מה המנהל הזה מתכנן לעשות לילדים המסכנים האלה?" דייסון יצא מהכיתה במבט אדיש. 'אני אברר את זה…' הוא התקדם לעבר חדר המנהל במהירות.