היער | דיימונד – פרק 14 : לא .

גאי , נא להפסיק .
ברור ?

פרק 14 : לא .

אית'ן הביט בדיימונד מדרבנת את סוסה , כירון , בהיסטריה מוחלטת . היא הייתה תשושה כמוהו . רגשותיה סערו . הוא חשש שהיא לא תעמוד בזה . היא יכלה להתמוטט .
הוא הייה עייף . חושיו אמרו לו לעזוב אותה ולברוח – אבל הוא לא מסוגל להשאירה מאחור .
הוא האט את הקצב , בסלידה מוחלטת ממעשיו והתקרב לתיק האוכף של דיימונד . היהירות שלו מנעה ממנו לבצע את התנועה במצפון שלם , הוא היה יכול לברוח משם . הוא פתח את התיק , והתפלל , למצוא שם נקטר אמברוסו * . הנקטר יועיל לו מאוד , במיוחד כרגע . דיימונד הביטה בו מתנשפת , הוא ראה שאינה מסוגלת לדבר . המאמץ הרב שהלחץ השאיר עליה לא איפשר לה . אבל העיינים שלה , העיינים המבועתות שלה , אמרו הכל .
הוא הרגיש את המרקם של הבקבוק המחוספס תחת ידו . הוא חפן את הבקבוק מהר ושלף אותו ברכושנות .
כניסיון אחרון הוא הצליף בכירון , מנסה לדרבן אותו , אך הסוס רק פלט אנקה . מתנשף אפילו יותר . אית'ן נחר בבוז , אירוניה מוחלטת למצב .
הוא קירב את שפת הבקבוק אל שפתיו , נותן לטיפות המרירות לזלוג . הוא נשם בכבדות , לא הייתה לו שליטה מוחלטת על מעשיו – לרכב במהירות ולשתות נקטר מכושף ? קשה מאשר זה נראה .
הטיפות החמימות הציפו את חלל פיו , מעבירות בו גלים של חמימות מחשמלת בעודן יורדות במורד גרונו . הוא הרגיש כוח , עליונות . כאילו לא התאמץ כלל . הוא נשף בהפתעה , שילח את כוחו לזרועותיו ובלע את רוקו , "વ્યવહાર !" שילח בהם . המילה העתיקה שילחה אור ירוק במורד זרועו , שהעיפה את הזאבים הקרובים ביותר אחורנית . הדבר האט את הלהקה , כנראה הלחיץ אותם .
אבל אית'ן ידע שהוא זקוק ליותר מכך . הוא טיפטף עוד כמה טיפות , שנתנו לו את אותה תחושה מעקצצת וחמימה בכל גופו . מיד לאחר מכן , הפעיל את המנגנון בגופו שגורם לו להשתנות .
הוא דחף את המושכות שלו בחופזה אל תוך ידיה של דיימונד , הסתובב אחורנית ושאג .
הוא זינק מגבו של הסוס , וכנפיים לבנות בקעו בקול נפץ מגבו . פיו נהפך ללוע אכזרי , הוא פתח אותו ודאה למטה . שאגתו הדהדה ביער , וגרמה לאיימה לפרוץ בקרב הלהקה . הוא ראה את המבטים המבולבלים ושמע כמה זאבים מייבבים , דבר שרק הזניק אותו לקרב .
הוא היה סוףך סוף , לאחר זמן רב בשבילו , שוב דרקון . הוא חייך חיוך חולני .
כהתחלה , בשביל לעשות קצת רושם , תקף את הזאב המגודל שהכתיב ללהקה את הקצב הרצחני , וזה שעמד בראשם . בהבזק עין מהיר , הבחין אית'ן בעצמות צלעותיהם הרזות מתנוססות בבליטה מעבר לעוריהם האפור-שחור . הרחמים אפילו לא גירדו באפו , לא גרמו לעיינו למצמץ , אלה רק דירבנו אותו קדימה .
הוא תקע את ניביו בחוזקה בראשו של הזאב , קול נפץ נשמע ופרץ דם זלג מבעד לעורו הקרוע של הזאב . הזאב נהם , וחשף את לועו המבהיק . אית'ן נחת על הקרקע , מאבד את היתרונו הגדול , וחבט בזאב בטלפו . בזמן שהזאב נותר המום , זינק אית'ן על גבו , ונעץ את שיניו בגרונו של הזאב , מרגיש את אחיזת החיים של היצור מפרפרת מתחת כובד משקלו .
והזאב מת . זה נגמר לביינתים .