היחיד שנוצר עבורי…(סיפור על וואן דיירקשן) פרק 4ב'

(רדו למעטה לרציתי להוסיף)
"טוב נתחיל בקניות?" שאלתי "כן!" אמרה קמיל ואמבר הנהנה לחיוב, רצנו לחנות הבגדים. התחלנו תחילה עם החולצות, הסוודרים, הקרדיגנים הוסטים והמעילים כי היו מבצעים לכבוד תחילת הסתיו. אחר כך הלכנו לקנות מכנסיים. קנינו מספר ג'ינסים וכמה מהמכנסיים הנפוחים. קנינו כל אחת לפחות 2 זוגות נעליים וגם כמה מהאקססוריז. צעיפים,כובעים, שרשראות ,צמידים ,טבעות ,עגילים וכל השטיות האלו…לאחר 4 שעות כבר התעייפנו והלכנו לשבת בבית הקפה. אני וקמיל שתינו נס קפה ואמבר מילקשייק תות. הזמנו לעצמינו גם עוגיות שוקולד צ'יפס. "זהו? גמרנו את מסע הקניות?" שאלה אמבר מותשת "עוד קצת" אמרתי לה וקרצתי לה. היא רק נאנחה והניחה את ראשה בין הידיים על השולחן. 'כמובן שהיא מותשת' חשבתי לעצמי. היו לה 3 שקיות בגדים ו2 שקיות נעליים, שבתוכן דחפנו גם את האקססוריז. לקמיל היו 4 שקיות בגדים, 2 שקיות נעליים ושקית די גדולה של אקססוריז. לי הייתה שקית אחת שבה היו לי 2 חולצות, קרדיגן ו2 וסטים. עם 2 ג'ינסים -אחד ירוק ואחד אדום. ועוד שקית שבה היו 2 זוגות נעליים, נעלי בובה ורודות עם נגיעות צבע לבן בצדדי העקב ומגפיים שחורות על עקב. בתוך השקית השלישית היה לי גם צעיף, 2 זוגות עגלים וצמיד מותאם לזה שאמבר קנתה. סיימנו לאכול והשארנו את החשבון והטיפ על השולחן. אמבר קמה באיטיות אוחזת את השקיות שלה. "לאן אכשיו?" שאלה קמיל. "לחנות מוצרי השיער" אמרתי בגאווה. אהבתי את החנות הזאת, בעיקר בגלל שאהבתי לעצב תסרוקות. עלינו לקומה השניה ונכנסנו לחנות. קניתי מספר סיכות ומספר ג'לים וספריים לשיער. אמבר לא התעניינה בשום דבר אז קניתי לה סיכה שאליה היה כתוב: 1D בגדול. היא צווחה מאושר כאשר נתתי לה את הסיכה ביד "ישר לארון הוואן דיירקשן שלי" אמרה בשמחה. קמיל התייאשה מלחכות לי אז היא הלכה לדוכן הלק אשר עמד באמצע קומה השלישית. אני ואמבר עלינו עליה והתחלנו לבדוק את כל הלקים. זה לקח לנו לפחות שעה וחצי בגלל שקמיל לא מצאה את הלק המתאים. לאחר שסיימנו את כל הקניות יצאנו מהקניון ונחתנו על הספסל שעמד בחוץ. "מה השעה?" שאלה קמיל בעודה מסדרת את השקיות על הרצפה כדי שלא יפלו. "20:15" אמרתי. "איך נלך אם כל השקיות האלו הבייתה?" שאלה אמבר מתלוננת והסתקלה עלי "נלך" אמרתי לה בהדגרות(מלשון: להיתגרה) "אולי תשנו אצלי היום?" שאלה קמיל מתלהבת. "אפשר ג'ולי אפשר?" שאלה אמבר מתחננת. "לא יודעת" "למה לא?" שאלו אותי אמבר וקמיל ביחד ,כאילו שהופתעו מתשובתי. "לא כל כך באלי היום" אמרתי. השקית של אמבר נפלה והיא ישר העמידה אותה על הספסל. "אבל, אבל…יהיה כיף! אני ואת נצפה בסרטים ואמבר ומוניקה יריבו מי מהוואן דיפקשן יותר טוב…" אמרה מצחקקת. "היי! קוראים להם וואן דיירקשן! לא דיפקשן…" אמרה אמבר עצבנית ונשענה על הספסל. "טוב,טוב.." אמרה קמיל נכנעת לאמבר. "נו, מה את אומרת?" "לא, לא היום" אמרתי. אמבר השפילה את מבטה בעצב על הרצפה, מגלגלת את האבן הקטנה ששכבה שם בין מגפי העור החומים שלה. שכחתי שאמבר לא ראתה את מוניקה בערך חודשיים, אפילו לא בסקייפ. מאז שמוניקה חזרה מאיטליה הן ניתקו כל קשר בגלל שמוניקה התקבלה לביה"ס שלנו. לכיתה המיוחדת של ז' שבנויה מ-10 תלמידים (מי שעדיין לא הבינה שתחזור לפרק ה2).
היה לי קצת חבל עליה. בכל זאת מוניקה היא אחת החברות הכי טובות שלה. מאז שאני זוכרת את עצמי עם קמיל, אמבר תמיד הייתה עם מוניקה. לא יודעת איך. "אבל אמבר יכולה לבוא" אמרתי לקמיל ואמבר הרימה את מבטה אלי. "באמת?" שאלה מחוייכת "אם זה בסדר מצד קמיל" אמרתי והסתקלתי לעבר קמיל במבט מתחנן "איזו שאלה! את תמיד מוזמנת, מוניקה כל כך התגעגעה אליך!" אמרה קמיל "אני אביא את האוטו" אמרה ורצה לעבר הרכב שלה ששכן לא רחוק מאיתנו. "איך בביה"ס?" שאלתי את אמבר במטרה למצוא נושא לשיחה. "בסדר" אמרה ודחפה את פניה לשקית שהיתה על הרצפה "הם עדיין מציקים לך?" "לא…" אמרה בקול חנוק כאילו עוד רגע מתחילה לבכות. "אמבר…" אמרתי מנסה להרגיע אותה. קמיל הגיע עם הג'יפ שלה, ג'יפ שחור שחלמה עליו כבר הרבה זמן. אמבר הוציאה את ראשה המוחבה מתוך השקית וניגבה את הדמעה שזלגה לה במורד הלחי. חיבקתי אותה וקמיל יצאה מהאוטו כדי להכניס את השקיות שלה ושל אמבר. "מה קרה?" היא לחשה לי בעוד לוקחת את השקיות הגדולות שלה. סימנתי לה עם הידיים שהכל בסדר. אמבר התנתקה ממני ונאנחה. היא קמה במהירות מן הספסל ולקחה את השקיות בידיים. היא הלכה לכיוון הרכב והניחה את השקיות בבגז' הגדול של האוטו. קמתי גם אני מן הספסל בעוד שאמבר נכנסת לאוטו דרך המושב הקדמי "את בטוחה שהכל בסדר?" לחשתי לה מציצה מן החלון "כן" היא אמרה וחגרה את עצמה. "את רוצה שאני אסיע אותך?" שאלה קמיל והתניעה את האוטו. "לא צריך, אני אלך ברגל" אמרתי, וקמיל הנהנה. "ביי" אמרה אמבר מחבקת אותי. "ביי" לחשתי לאמבר. "אני אתקשר אליך בערב" אמרה קמיל וחגרה."טוב" אמרתי, ונופפתי להם לשלום בעוד הן נוסעות לבית של קמיל. הלכתי לכיוון השקיות שלי ולקחתי אותן, התחלתי ללכת לכיוון הבית.