הגיבורה שלי-סיפור עם 1D הקדמה..

הסיפור רובו מנקודת המבט של הבנים…

-נקודת מבט של זאיין-
הלכתי ברחוב אם משקפיים וכובע ,רק כדי שלא יזהו אותי ברחוב.
לפתע איזה נערה אחת צעקה:"זאאאאאאאאאיןן" הסתובבתי לאחור וראיתי כמויות של מעריצות
התחלתי לברוח בכל הכח "וואלה אלא יש להן כוח"לחשתי לעצמי אחרי 5 רחובות בערך ,
לא היה לי כוח באותו רגע להתחיל לחלק חתימות למאות הבנות שהיו שמה אז פשוט רצתי עוד ועוד ..
עד ש…עברתי בכביש ליד נערה שתפסה את תשומת הלב שלי ,לא שמתי לב והיה מולי מישאית ,
לא סתם משאית עוד,משאית זבל …
היא הייתה מטר מימני,כל החיים עברו לנגד עיני עד ש…
הרגשתי יד תופסת בי בחוזקה ומושכת אותי לעברה ,נפלתי על האדם שמשך אותי..
לא ראיתי מיזה,למזלי המשאית לא פגעה בי והעיניים שלי עדיין היו עצומות פתאום
קול יפה לחש לי":אתה בסדר?"
"תודה לך כן"אמרתי והפקחתי את עיניי באיטיות,ראיתי שמה בחורה עם עיניים חומות שיער חום -שתני
שפתיים מהממות ומה לא…
"אתה יכול לקום עכשיו אתה יודע נכון?"היא קטעה את המחשבה שלי
"את לא רוצה שאני ישאר ככה?"לחשתי לה בקול ממזרי
"את האמת אתה כבד "היא צחקה והמשיכה:"ולא יודעת למה אבל יש פה מלא בנות רצות לכיוון "
מה היא לא מזהה אותי?
הכובע שלי והמישקפיים שלי עפו כבר מזמן …אין מצב פשוט שהיא לא יודעת מי אני!
החלטתי שאני לא אומר לה כלום…
קמתי מימנה וראיתי שהיד שלה השתפשפה מהמדרכת כניראה שנפלתי עליה ודיממה..
"זה כואב?"שאלתי ,"לא זה בסדר"היא ענתה
"מה שמך?"שאלתי אותה,"אלמוג"היא ענתה אם חיוך קטן ויפה,איזה שם יפה!
"טוב אני חייבת לעוף"היא אמרה והלכה כאשר תופסת ביד המדממת
"שנייה"צעקתי אך היא לא שמעה,כלכך רציתי לדעת עוד עליה..
הגעתי לביתי שמתי את ראשי בכרית וחשבתי עליה,על הגיבורה שלי..
הגיעו הבנים והחלטתי לא לספר להם מה קרה עד ש..

טוב עד לפה ההקדמה…
אני לא בטוחה שאני ימשיך זה סתם היה ניסיון ליראות מה יצא לי…
אבל אם היה ביקוש אני ימשיך:)