הארי פלנוטר

"אבדה קדברה!" צעק הארי.
"הארי, אידיוט, זה לא יעזור לך!" קראה הרמיוני.
"בטח שכן!"
"הארי… אתה משחק פלונטר! איך לעזאזל זה יכול לעזור לך להרוג משהו?!" שאלה הרמיוני.
"קדימה, הארי," קרא רון. "יד ימין על צהוב!"
"אתה לא רוצה לדעת איפה אני אתקע את יד ימי שלי בקרוב!" סינן הארי בכעס.
הרמיוני התחילה לצחקק.
"לא, ברצינות, אתם לא רוצים לדעת," אמר הארי.
"ונניח שאנחנו כן רוצים?" שאל רון.
"אז… אני אגלה לכם," אמר הארי.
"כן?"
"אני הולך לתקוע אותה בתוך מסחטת מיץ ולחכות לראות האם דמבלדור יבוא לחלץ אותי."
"הארי… דמבלדור מת…"
"דמבלדור מת?!" שאג הארי. "אתם לא קולטים?! כולם נוטשים אותי! ההורים שלי, סיריוס, הבחורה ההיא שהייתה 10 לחלוטין, המעריצה ההיא שהיה כייף לבלות איתה לילה קסום בזנזיבר, דודה שלי, סיריוס, אה אותו כבר הזכרתי… כן, הפואנטה היא – כולם נוטשים אותי!"
"אני לא אנטוש אותך!" קרא רון.
"גם אני לא!" הבטיחה הרמיוני.
"אוו, הרמיוני!" קרא רון.
"אוו, רון!" היא קראה, והם התנשקו.
הארי לבסוף הניח את יד ימין שלו על הצהוב.
"מה עכשיו?" הוא שאל.
"רגל שמאל על כתום," אמר רון.
"אין צבע כתום במשחק…" ציינה הרמיוני את המובן מאליו.
"ששששששש!!!" השתיק אותה רון. "הוא לא אמור לדעת.
הארי הניח את רגל שמאל שלו על הראש של רון.
"היי!" קרא רון.
"מה עכשיו?" שאל הארי.
"יד שמאל על מאוורר תקרה," אמרה הרמיוני.
הארי הצליח ליטות על הצד ולשים את היד שלו על מאוורר התקרה הקרוב ביותר.
"אוו, חם לי!" קרא רון, והדליק את המתג.
המאוורר הסתובב במהירות עצומה וכרת להארי את היד.
"יד שמאל על כחול!" הכריזה הרמיוני.
היד הכרותה של הארי נחתה בדיוק על המעגל הכחול השני בטור.
"טוב!" הכריזה הרמיוני.
"יש לי את זה," הסכים הארי. "רגע… איבדתי גם את יד שמאל?! לא!!! אני כל הזמן מאבד דברים!!"
"תיכף תאבד את המוח שלך!" הזהיר רון. "ועכשיו – רגל ימין על מדוזה!"
הארי הניח את רגל ימין שלו על היצור הרירי הורדרד הזה.
"אהההההההההה!" צרח הארי. "זה כואב!"
"יד ימין על סרפדים!"
"רגל שמאל על קובה!"
"רגל ימין בתוך חומצה כלורית!"
"יד שמאל בתוך קבבוני טלה!"
"השיניים בכוס!"
"פי הטבעת מעל לאוזן שמאל!"
"נחיר ימני על שוקולד בלגי!"
"טחול בבלגיה!"
"כבד במשרד של גברת מקגונגל."
"לשון בשיעור לשון!"
"בהונות בשיעור ספרות!"
"ספרות!"
"אההההההההההה!!!"
בסופו של דבר, הארי התפרק לחתיכות בניסיון לשחק פלונטר.
רון הוריד את המסכה מהפנים שלו, והרמיוני הורידה מיד אחריו.
"אז מה דעתך?" שאל דראקו מאלפוי שהיה מחופש להרמיוני.
"אתה גאון," הודה לורד וולדמורט שהיה מחופש לרון. "זה באמת הרג אותו."
"רוצה עכשיו לשחק נגדי פלונטר, הלורד?" הציע מאלפוי.
"נההההה… אני רוצה לראות אם הטחול שלו באמת הגיע לבלגיה…" אמר וולדמורט.
"נחמד," אישר דראקו.
"אכן כן, מאלפוי," ענה הלורד וולדמורט. "אכן כן…"