בת אלמוות-פרק 8

ליידי. זו הסוסה שלי שאיתי מאז שהייתי קטנה.. בגיל 7 בערך קיבלתי אותה ליום הולדת,בגיל ארבע בערך התפתח לי החלום של לצנוח ממקום גבוה ולנחות על ענן.. שלוש שנים אמרתי כל יום ויום להורים שלי שזה מה שאני רוצה ליום הולדת. הם לקחו אותי לחוות סוסים ואמרו לי לבחור סוס,לא הבנתי מהם רוצים ממני אני יכולה לומר.. איזה סוס אני יכולה לבחור! הסתובבתי בין הסוסים היה שמה אחת קראו לה סנדי היא הייתה לבנה עם כתמים חומים,היה שמה אחד קראו לו ריקו צבעו היה שחור לבן כזה.. כנראה זקן.. המשכתי להסתובב ביאוש לא היו שמה הרבה סוסים בחווה הזאת, באיזשהו שלב לא רציתי יותר לחפש ופשוט ישבתי על אחת הגדרות ששם מאלפים סוסים וראשי מטה. שמעתי קול מיני קולות,הקול היה של אישה המאמנת סוס,סובבתי את ראשי לכיוונה ואז ראיתי את הסוסה היפה ביותר שראיתי במקום הזה עד עכשיו!,צבעה היה שחור חלק בלי שום פגעים…היא הייתה מדהימה! קפצתי מהגדר והלכתי לכיוונה למזלי האיש ירדה ממנה ויכולתי ללכת ללטף אותה בלי לבקש רשות. התקדמתי לעברה ונגעתי בה,היא ישר סובבה את ראשה אלי,זה דיי ריגש אותי סוף סוף מישהו התייחס אליי בשנים האחרונות! "את הילדה שבאה לבחור סוס לקנייה?" שמעתי פתאום את קול האישה וסובבתי את פני לעברה "אהה..כן!" אמרתי "ואת רוצה את דווקא את ליידי?" שאלה שוב "קוראים לה ליידי?" שאלתי "בוודאי!,הסוסה הטובה ביותר כאן!,מה שמך?" שאלה "אני..עלמה!" אמרתי מיד "עלמה…" אמרה ושתקה נראה שהיא חושבת על משהו "עלמה וליידי,הזוג המושלם!,איפה הורייך? אני אדבר איתם" אמרה "הם שם.." אמרתי והסתכלתי לכיוון שבו הם הלכו האישה הלכה אליהם ודיברה איתם כעבור כמה דקות הם חזרו כולם ביחד. "זה הסוס שאת רוצה עלמה?" שאלה אותי אמא "זו סוסה,וכן.." אמרתי "מעולה! איפה משרד המנהל?" שאלה אמא את האישה "ישר ושמאלה!" ענתה לה "תודה!" השיבה לה והלכה,אבא שלי אחריה "אפשר לעלות?" שאלתי "כמובן זו הסוסה שלך עכשיו" אמרה "אז אפשר עזרה?" שאלתי "כן בטח!" אמרה והרימה אותי ישבתי במהרה על גבה של ליידי. "איך היא?" שאלה האישה "וואו..נעימה!" אמרתי "כן..מלא ילדים רצו לקנות אותה אז,אני לא הסכמתי כי אלה היו ילדים שהיו יותר מדי עשירים,והם רצו לומר שיש להם סוס בשביל להרגיש עשירים יותר,והיו ילדים שיכלו לקנות את הסוסה אבל לטפל בה הם לא יכלו.. "איך ידעת את כל זה?" שאלתי "ראיתי..אם הן באו לכאן עם מכוניות מפוארות ונהג, ואם הם באו לכאן באופניים קטנות ושבורות.. אפשר לדעת לפי הרבה דברים.." אמרה "מה השם שלך?" שאלתי פתאום "שלי….מריה" ענתה "תזכרי את זה!" הוסיפה "למה לי לזכור את זה?" שאלתי "כי את עוד תראי אותי הרבה פעמים.." אמרה "את תלמדי אותי איך לטפל בליידי ואיך לרכוב עליה וכל השאר?" שאלתי "ברור!" אמרה בחיוך "אהה.." אמרתי ושתינו שתקנו… "זהו הכל מוכן! ביום ראשון יביאו את ליידי הביתה!" שמעתי פתאום את קול אבא שלי "איזה כיף" עניתי לו בחיוך והוא חייך אליי…אני מרגישה רע עם זה.. לא יודעת למה……………………

"היי עלמה!" שמעתי פתאום את קולו של איאן "או היי..!" אמרתי "אנחנו בחוץ.." אמר. הסתכלתי לכל הכיוונים באמת היינו בחוץ וראיתי את ליידי קשורה בחבל כמעט קרוע לגדר.. "אוי..ליידי!" אמרתי ורצתי לעברה שמתי את ידי על בטנה וליטפתי אותה "היא אכלה?" שאלתי את איאן "כן.." אמר "בטוח?" שאלתי "את לא מאמינה לבן אדם שמאכיל אותה כל מידי ערב?!" שאל "אה זה אתה!!,בגלל זה היא נראת כל כך טוב!" אמרתי "ברור.." אמר בשקט חייכתי והמשכתי ללטף אותה "רוצה לעשות סיבוב?" שאלתי אותה,ליידי היא היחידה שמבינה אותי כמו שצריך..לא כמו איאן שלו אני יכולה לספר את הכל אבל אני לא חושבת שהוא מבין.. ליידי התחילה לזוז כאילו תשובתה היא כן "מעולה!" אמרתי ועליתי עליה כבר לא הייתי צריכה שיעזרו לי לעלות..וגם הגדר שימשה לי כמין מדרגה כזאת שעושה אותי גבוהה יותר "איפה אמרו שאני צריכה להיות?" שאלתי "בשדה מאחורה.." ענה לי איאן "נהדר.." אמרתי בציניות בלי התלהבות השדה מאחורה היה נורא! היו בו קוצים כל הזמן וכל מיני גזעי עצים ש'מסתובבים'.. בקיצור זוועה! ליידי התחילה ללכת "נו ליידי את איטית תרוצי!" צעקתי לה והיא הגבירה את הקצב יותר.. "יותר מהר" צעקתי לה שוב הפעם היא הייתה ממש מהירה! היא רצה ממש מהר ולא נראה לי שהיא רוצה לעצור בכלל!! ראיתי במרחק של כמה מטרים מאיתנו שורה גדול של כמה גדרות הרוסות העשויות מברזל או משהו כזה.. "את מוכנה לקפוץ?" שאלתי את ליידי היא רק רצה יותר מהר.. שהיינו ממש קרובות לגדרות היא לקחה תנופה וקפצה מעל הגדרות למשך 5 שניות לפחות היינו באוויר..זו הייתה תחושה נפלאה! היא נחתה בחוזקה על הקרקע והמשיכה לרוץ הסתכלתי מאחוריי גדר אחת לא זזה ממקומה.. ליידי אלופה בקפיצות מה שבטוח!
המשכתי לרוץ איתה.. נכנסנו לשדה הגדול אבל רציתי להמשיך אל היער שלידו.. "קדימה ליידי יותר מהר!" אמרתי לה היא הגבירה את הקצב שכבר יכולתי להרגיש את הרוח בשיערי.. נכנסו ליער וליידי הורידה את הקצב.. היא ידעה שביערות לא רצים מהר אפשר להיתקע בעץ או משהו כזה..
היא התחילה ללכת כרגיל..ירדתי ממנה בשביל לא להכביד עליה היא דיי עייפה..
המשכנו להסתובב ואז שמעתי מים זורמים להם..הלכתי לכיוונם ומשעתי נהר כזה קטן "תשתי ליידי" אמרתי לה וקשרתי את המושכות שלה לעץ הקרוב..היא לא היססה והתחילה לשתות.. אני המשכתי להסתובב.. שמעתי פתאום קולות שבאים מאחורי הנהר,לא התייחסתי אליהם אבל הלתכי לכיוונם לראות מה יש… ואז ראיתי……….. אוי לא!……………………………………