היער | דיימונד – פרק 13 : פרידה

כעבור שבוע ויומיים מספר –
דיימונד מתחה את זרועותיה , הדפה בעדינות את הדלת ופיהקה .
היא נמתחה קצת , ויצאה לריצה .
היא אהבה לצאת בבוקר לריצות , הדבר הסב לה הנאה ממושכת . המאמץ הפיזי והזמן לבדך . הזמן שיש לה לחשוב , לתכנן את צעדיה לאט לאט , בלי אף אחד שדוחק בה .
מגפייה השחורות נלחצו אל רגליה , והזכירו לה לתפור אותם או לקנות חדשות . הן היו מרופטות כל כך . היא שיחזרה את הדבר הפשוט הזה בזיכרונה וניסתה להשאיר אותו שם .
דיימונד הביטה מסביב , והגבירה את ריצתה במקצת . היא רצתה לחזור לכושר . מותו של ג'ק נתן לה תרוץ לשבת בבית ולהתאבל , למרות שהשלימה עם הדבר לא ממזמן . היא החליטה להחזיק את עצמה ביידים . הרבה זמן , אפילו יותר מדי זמן , היא לא עשתה כלום . היא אפילו שכחה היכן שמה את הקשת שלה , דבר שהציק לה מאוד .
היא הגיעה לאנדרטה של ג'ק , באמצע היער , סובבים אותה מלא בתים , חנויות וביתנים אחרים היכולים להביא שימוש . כמו מין כיכר .
היא נעצרה להסדיר את נשימתה , אפילו שבקושי התנשמה .
דיימונד החלה להתמתח , ותוך כדי נעצה במטים בג'ק "הישן " . הצורה שבה בחר אית'ן ליצב את גופתו , גרמה לה שלווה מסוימת . חברה היה נראה כאילו ישן . זה הרגיע אותה , זה עדיף מפני ארון קבורה או דבר הדומה לכך . האנדרטה בעצם שיקפה מהות מסויימת , כמו חיי- נצח , אלמותיות . לידי הזמן אין כאן כל יד , האנדרטה הזו מיוחדת . היא חייכה , ושבה לריצתה .
עוד מעט יעזבו , אית'ן והיא , ויצאו למסע . מין מסע נקמה . אבל לא בדיוק .
תחושת הנקמה עדיין בערה בה , אומנם לא כל כך חזקה כרגע . אבל דיימונד לא יוצאת למסע הזה רק למטרת נקמה , היא יוצאת למסע הזה כדי להכשיר את עצמה . היא לא התכוונה לשבת כל חייה ביער הזה , ופשוט לא לעשות כלום . יש מלחמה בפתח !

אית'ן נגע בעדינות ברגליו . היה מוזר לו לא להיות דרקון , עדיין , אחרי זמן רב שגופו היה .. שונה . הוא החל לדבר לעצמו , פולט את השפה האנושית במהירות . כדרקון לא הצליח לבטא את כל הקולות והצלילים השונים , ואפילו הוא התגעגע למילים האלו ולצלילים שהיו לו חסרים . שתף הדיבור הותיר אותו מחוייך , והוא התלבש בחיפזון , הוא רצה כבר לצאת מהיער הזה . " מנהיגתם " , אלוה .. לו ולה יש היסטוריה משותפת עתיקת יומין . הוא העדיף להסתלק מהמקום כמה שיותר מהר , אך דיימונד .. זה הוא ביתה , וחבריה הרבים והשונים חיים כאן . הוא יהיה צריך ללמוד להתמודד עם העובדה שיקח לה זמן לשקול את בקשתו לעזוב איתו את היער , ולצאת למסע . המסע יכלול הרבה דברים בנוסף לנקמה . הוא רצה להכשיר אותה לפני , להראות לה את העולם , לתת לה למה להשתוקק אליו , להביט בחיוך המתוק שלה .. ואולי אפילו לתת סיכוי לאהבתו אליה . דבר שלא קרה לו במשך הרבה מאוד זמן , להתאהב . התחושה הייתה משכרת ומוזרה . כאילו היה נתון בשליטתה , למרות שלא התכוונה כלל . הוא חייך שנית ויצא החוצה . פיהק קלות והביט בדיימונד חוזרת מחוייכת וצוחקת – מעשה שלא חזר על עצמו בזמן האחרון . הרגע הזה היה יקר ערך בשבילו . כך שמיהר להשיב לה חיוך ולרוץ לכיוונה . " לאן הלכת , גברת ?" צחק . היא הזיעה , דבר שאומר שחזרה להתעמל .
" רצתי , " אמרה בשמחה . " אני חזרתי להתאמן סוף סוף . עכשיו אני רק צריכה למצוא את הקשת שלי , והכל יהיה מושלם ! אוח .. והחצים . " התלוננה . אבל החיוך עדיין נשאר על פניה . היא השתובבה איתו , עם אית'ן ! אחרי זמן רב ..
" נו ? בואי נמהר למצוא אותם !" אמר . הוא החל לפסוע , אבל ידה של דיימונד אחזה בו , היא קירבה אותו אליה והביטה בעיניו .
" אית'ן ?" שאלה . הוא הינהן . " אני רוצה לצאת למסע איתך . זה חשוב לי . " אמרה לו .
הוא הביט בה כלא מאמין , " את רצינית ?! מתי ?!" שאל בשמחה מחודשת .
" היום . "

דיימונד קשרה את תיק האוכף האחרון . הם יוצאים היום .
אלוה נתנתה להם שני סוסים חזקים , שיוכלו לשרוד את חלקית מהמסע .
טימונד חיבק אותה . חיבוק אחרון ." שלא תתישי את הסוס למוות , טוב דיימונד ? הוא לא נועד לקצב רצחני כמו … " ניסה . אבל המילים נתקעו בפיו .
" כמו ג'ק . " ניסתה לחייך . " אני יודעת . אשתדל לא להרוג אותו . " היא החלה לבכות , הפרדה מטימונד הייתה לה הכי קשה . הוא חברה הטוב ביותר . היא כרעה ברך והם התחבקו שנית .
לאחר שניגבו אחד לשני את הדמעות הושיט לה טימונד אריזה , " קחי . מתנה ממני . " חייך בקושי . האריזה הייתה אטופה בשלושה עלים צהובים , קשורים בחוט בצבע האפרסק – הצבע האהוב על דיימונד . היא חייכה וקרעה בזהירות את העטיפה . בפנים נחה שרשרת , תליון יהלום בצבע אפרסק בפנים . " בקשתי מאחד מידידי הגמדים ללטש לי אותו בשבילך . " חייך . דיימונד מחצה אותו כהכרת תודה גדולה . " זה טריקי מאוד . תראי , " אמר והושיט לה את היהלום . הוא ענד לה אותו . " הוא גם מקור כוח גדול מאוד . את יכולה לאחסן כאן כמות אנרגיה מסוימת , ככה שעם תלחמי בעכר , " ביטא טימונד את השם בשנאה , – " תוכלי לשאוב אנרגייה מהתליון . " חייך כשסיים .
" תודה רבה טימונד , " הפריד בין השניים אית'ן . " הגיע הזמן שנצא . "
" להתראות טימונד . " לחשה לטימונד דיימונד , בהפגנת חיבה גדולה , נשקה ללחי שלו בעדינות . נותנת לסומק להתפשט על לחייו . פניו המופתעות ארשו חיוך , והוא נופף לה לשלום בעודה מטפסת על גבו של הסוס הכהה שהעניקו לה .
אית'ן ודיימונד התקדמו כמה צעדים , ואז דיימונד נעצרה . היא הסתובבה לאחור , נפרדת מכל חבריה בניפנוף יד , ונפרדת מכל דבר אחר שהכירה בשליחת תודעתה אל האזור . היא הביטה ב" אביה " . עץ היער , היא הרגישה בתודעתו נוגעת בה בעדניות ושולחת לתליון שלה כמויות אנרגיה . דיימונד הייתה מופתעת מאוד , היא הודתה לו . היא הרגישה בתליון מתמלא בכוחו של העץ . היא חייכה , והביטה באנדרטה . דיימונד הסתובבה , הם פרצו בדהירה .
" להתראות , יער שלי .. " לחשה .