סיפור ראשון שאני כותבת- חלק ב'

בוקר, השמש מאירה במלוא עוצמתה בשמיים הבהירים והיבשים.
אין שום סימן לסערה שהתחוללה ערב קודם, שתחילתה הייתה ברוח קרה ועזה אשר הבריחה במהירות את כל הולכי הרגל בחזרה לבתיהם החמים, עקרה עצים ישנים ממקומותיהם, והמשכה היה בסופות רעמים וברקים וגשם שוטף שירד על פני הקרקע.
ג'ונתן התעורר בדירתו הקטנה והאפורה. הוא שם לב למזג-האוויר המוזר שהיה אתמול, כאילו בא משום מקום. אתמול בלילה הוא צילם את התמונות לפי בקשת המנהל שלו אך לא הספיק להעביר לו אותן.
המנהל- ככה הם כינו אותו, אף אחד לא ידע באמת מה הוא שמו האמיתי.
הם העלו השערות ביניהם והגיעו למסקנה שכנראה הוא מתבייש בשם שלו, שבוודאי השם שלו איום ונורא שהוא אינו רוצה שאנשים ידעו את שמו האמיתי. בינו לבין עצמו הודה בליבו כי כל אחד יודע שהוא אינו סומך על איש ולכן לא מגלה את שמו הפרטי לאף אחד. בנוסף, הוא נוקט באמצעי זהירות שמא ייתפס אחד מהם לא יהיה באפשרותו להלשין עליו או למסור עליו מידע גם אם יענו אותו במשך שבוע.