הגורל שלנו-פרק 6

הם הרגישו את הצמרמורות את ההתנשמות את הפחד וכמעט כל סימן אזהרה שהיה בגופנו.
התחלנו לרוץ בכל הכוח שלנו כדי לברוח מהזאבים הגדולים, לפתע שמענו צעקה מטורפת,
מחרישת אוזניים.
הסתכלנו קדימה, כשלכיוונינו רצה אישה מבוגרת שלבושה בכותונת לילה.
היא צעקה ממש כמו מטורפת והיה נראה שהיא מרימה את ידה ומנופפת, היא הגבירה את מהירותה והתקדמה אלינו, תזוזות היד שלה היו ברורות היא הצביעה כדי שנסתכל לאחור, ישר פנינו לאחור ראינו את הזאבים הגדולים מחזיקים בג'רמי, לא ידענו מה לעשות הסתכלנו בכל כיוונינו ליראות אם יש עוד אנשים בסביבה אבל לא היה אף אחד באזור חוץ מאיתנו. הסתובבנו לכיוון ג'רמי, והזאבים נעלמו יחד איתו כאילו שכלום לא קרה. היינו ממש מפוחדות. גם האישה המבוגרת נעלמה כאילו שמעולם לא הייתה.
גם כעת נשמעו נביחות הזאבים מרוחקות כאילו והיו רק סיוט חולף. התחלנו לרוץ וכל שנייה הגברנו את מהירותנו כדי להגיע מהר הביתה. לאחר 10 דקות של ריצה ראינו את הבית שלנו נכנסנו מהר וסגרנו את הדלת. אמא עמדה לפנינו.
"בנות מה קרה לכן? איפה הייתן? שאלה אמא.
לא יכולנו לענות לה, לא ידענו מה להגיד היא לא תאמין לנו.
"ג'…ג'רמי…" באנו להגיד.
"ג'רמי כאן! אני ממש כועסת שברחתם לא!" אמרה אמא בכעס.
"מה? לא ברחנו לו הוא.." אמרנו וג'רמי יצא מחדרו לכיוונינו. "ג'רמי?" היינו ממש מבוהלות ראינו במו עניינו את הזאבים שלקחו את ג'רמי ונעלמו יחד איתו.
"למה ברחתם לי?" שאל ג'רמי.
"א..אנחנו לא ברחנו!" ענינו לו, אולי אנחנו משתגעות, אולי לא היה באמת זאבים.
"טוב סליחה, זה לא יחזור שנית!" אמרנו בלי ברירה.
התקדמנו לכיוון חדרינו שלפנו מהארון פיג'מות ולבשנו אותם במהירות, נכנסנו במהירות למיטה וסגרנו את האור.
נביחות מוזרות המשיכו להישמע בלילה במשך זמן רב.
השעה היתה קרובה לשלוש לפנות בוקר.
אולי כל זה לא קרה.
אולי אנחנו רק מדמיינות.
עיניינו התחילו להיעצם מרוב מחשבות על היום המוזר הזה.

קמנו מאוד מוקדם בגלל הרעמים החזקים שנשמעו והגשם החזק ששטף את מדרכות הרחוב.
ראינו שמישהו עומד מולנו.
הוא הופיעה עם בואו של הרעם , כאילו וזה היה קסם.
זה היה ג'רמי.
הוא חייך כרגיל אלינו.
"ג'רמי מה אתה עושה פה? בחדר שלנו?" שאלנו אותה מבוהלות.
"אמא שלכם אמרה לי לעלות לחדר שלכן ולקרוא לכן לאכול כי השעה כבר מאוחרת יחסית" ענה ג'רמי בחיוך.
"בסדר אנחנו תכף נבוא!" אמרנו לג'רמי.
ג'רמי חייך אלינו ועזב את החדר.
קמנו מהמיטות שלפנו במהירות מהארון ג'ינס ארוך חולצה ארוכה וגא'קט.
היה ממש קר בבית. לשבנו עלינו את הבגדים, סידרנו את המיטות ויצאנו מהחדר.
ירדנו לשולחן האוכל אמא ישבה שם, ג'רמי ושרה הלכנו להתיישב סביב השולחן.
כמו תמיד היו מלצרים שהגישו לנו את האוכל לשולחן.
מילינו את הצלחות שלנו באוכל ואכלנו. ג'רמי תקע את מבטיו לכיוונינו כל כמה שניות זה היה קצת מפחיד.
לאחר 20 דקות של אכילה סיימנו לאכול, סידרנו את הצלחות והלכנו לכיוון חדרינו.
"חכו!" אמרה אמא ועצרה אותנו. היא נעמדה מולינו, "בנות אני ירשום אותכן לבית ספר אתן צריכות ללמוד אני יודיע לכן הכל על הנושא הזה!" אמרה אמא שמבטה רציני.
"בסדר" השבנו לה.
הלכנו לחדרינו והתיישבנו מול המחשב, הדלקנו את המחשב כדאי לדבר עם חברותינו הטובות.