החיים של אחרים – פרק 2
פרק 2
בדלת עמד דין הוא האח התאום של ליה, היא מתייחסת אליו כמו אל שקית זבל. הוא התחיל לומר: "היי, אאא… הפלתם את זה בבית ספר אני מקווה שזה לא היה חשוב", ופתאום ראינו אותו מושיט שקית לבנה אטומה כמו זו של בגדי הספורט שלי ושל אלי, אמרתי לאלי: "לכי לבדוק בחדר עם יש שם את השקית כדי שנוודא שזה לא עוד תעלול של ליה". בזמן שאלי בדקה סבתא שלי קמה מהספה בסלון היא שאמרה: "למה את לא מכניסה את הבחור הנחמד הזה, הוא הביא לכם את הדברים שלכם אתן לא חושבות שצריך להכניס אותו או להציע לו משהו לשתות?", "את צודקת סבתא.. בוא תכנס רוצה משהו לשתות?" אמרתי, הוא נכנס ונעמד ליד השולחן אוכל ואמר: "תודה, אבל לא תודה, אני לא מעוניין לשתות" מצדי זה היה מעולה. אלי חזרה ואמרה "הם לא באף חדר" אז לקחתי את השקית ואלי לחדר, "מה זה צריך להיות?! מה הוא עושה פה?!, איך הוא מצא את הדרך לכאן?! אף אחד לא יודע שאנחנו באות לכאן לפעמים אחרי בית ספר" צעקתי בקול חלש, ואלי השיבה: " אין לי שמץ, אולי הוא עקב אחרינו?! אולי…", אמרתי מהר "טוב בואי נדבר עוד מאט, אחרי שהוא ילך" אלי השיבה "כן". חזרנו לסלון וראינו שדין וסבתא שלי מדברים, ראיתי שדין הבחין בנו, הוא השתתק ואמר: "טוב.. אני חושב שאני יזוז יש לי עוד נסיעה ארוכה הביתה, שיהיה לכם המשך יום נעים" והלך. "ממש 'המשך יום נעים…' אחרי מה שאתה ואחותך וכל החברים שלכם עשיתם לנו…" אמרתי בקול מלגלג, אלי התחילה לומר משהו שפתאום סבתא שלי התחילה לומר: "מי זה היה? הוא נשמע מאוד נחמד, הוא סיפר לי על הבית ספר שלכם כי אתן לא מספרות לי כלום…" ואלי עצרה אותה: "רגע, רגע, מה הוא סיפר לך?", וסבתא שלי השיבה: אני אספר לכם בהזדמנות אחרת אני צריכה ללכת לקניות", היא לקחה את התיק שלה ואת המפתחות לאוטו, יצאה מהדלת ונסעה לכיוון העיר. אני ואלי עשינו שעורי בית, ואז בערך בשעה שבע ראינו סרט בטלוויזיה ומסתבר שכל אחת נרדמה בערך באותו זמן, כל אחת על ספה נפרדת. בערך בחצות שנינו התעוררנו מקול מוזר שהיה מבחוץ, "מה זה היה?" שאלה אלי ואז היא שמה לב לשעון ואמרה בקול מופתע: "מה עכשיו חצות?!", שמנו לב שכל האורות בבית כבויים, שהטלוויזיה סגורה ושלילה בחוץ, קמתי כדי לראות מה עם סבתא שלי וראיתי אותה בחדר שלה ישנה שינה עמוקה. פתאום נשמע הקול המפחיד שוב ולאחר כמה דקות שוב ושוב, אז הצעתי שאני אלך לבדוק ואלי אמרה בקול מפוחד: "אני באה איתך אני לא רוצה להישאר פה לבד", ואז שוב נשמע הקול אבל הפעם חזק יותר, לקחנו פנסים ומצלמה ויצאנו החוצה. הסתכלנו בכל מקום שחשבנו עליו ולא מצאנו כלום ופתאום שמענו את הקול שוב, הסתובבנו וראינו ניצוצות מאחורי שיח גדול שעמד בחצר האחורית התקדמנו בשקט כדי שלא יברח, כשהגענו לשיח הסתכלנו ופתאום שני דמויות התחילו לצעוק: "אהאהא….", כנראה שאלי נבהלה מהצעקה והיא גם התחילה לצרוח: "אהאהא….", ואני גם הייתי חייבת לצרוח משהוא אז אני צעקתי: "דיייי…." וכולם השתתקו. הדמויות יכבו את הפנסים שלהם, אנחנו כיבינו את שלנו ואז ראינו את הפנים של הדמויות, ואלו היו…..
תגובות (0)