הפנימייה – פרק 167

•ילד משקיף•

"מה?!" שאלתי בקריאה המומה.
"מה ששמעת!" קרא ארצות הברית.
"איך לא הטלת על זה וטו?!"
"רציתי…"
"אבל…?" שאלתי את ארצות הברית.
"אהה…"
"אבל?!" שאלתי בטון תקיף.
"איראן הציע לי מק-אל-תטיל-וטו," אמר ארצות הברית והשפיל את ראשו כך שאלפי הסנטרים הכפולים שלו נחבטו זה בזה וגרמו לו לרטוט וליפול לאחור.
"איך יכולת לעשות את זה?!" שאגתי. "איך יכולת לתת להם להתרבות?!"
"אל תדאג, אנחנו נמצא משהו לעשות עם התינוק!"
"אבל זה תינוק! אתה מבין שבקרוב הוא יהפוך להיות עוד דייר בפנימייה!"
"אפשר תמיד לאכול את התינוק."
"זה רעיון טוב."
"אוף… רגע… מה?!" שאל ארצות הברית. "רצתי לאכילה!"
ארצות הברית רץ במהירות מהחדר.
כשהדלת נפתחה שמעתי קולות של קהל. הלכתי בעקבות הרעש עד שגיליתי את המקור: החדר של לבנון.
כולם רצו לראות את התינוק החדש ששמו היה פלשתין. אפילו שבדיה, אותה אהבתי פעם, הלכה לה פתאום לראות תינוק וחשבה שהוא המתוק ביותר מכולם.
"אני רוצה אותו בכיתה שלי!" קראה הונגריה.
"בכיתה שלי!" קרא או"ם.
"לא!" קראתי.
כולם בהו בי.
"למה אנחנו בוהים בו?" שאלה מולדובה.
"כן, בואו נבהה בפלשתין המתוק!" קראה סלובקיה.
"אז אני אבהה בישראל!" קרא צ'כיה, והסתובב אלי והתחיל לבהות בי.
"וגם אני!" קראה מיקרונזיה.
"וגם אני!" קרא סיישל.
"איזה תינוק חמוד!" קרא רוסיה, ומיד תפס את בקבוק החלב של פלשתין והכניס פנימה וודקה.
אירלנד חטף במהירות את הבקבוק מידיו של רוסיה.
"התינוק ישתה בירה איכותית!" קרא אירלנד, ומזג פנימה את הבירה שלו.
"יין!" קרא צרפת.
"אורז!" צעק יפן.
"נודלס!" צרח סין.
"הו טודלס!" צעק מיקי מאוס. "איפה שמת את רובה הציד שלי?"
הרבה אנשים התקוטטו על הבקבוק של פלשתין במטרה להאכיל אותו.
"אני הכי חמוד כאן!" צרח רוסיה והתחיל להכות את כולם.
"מסיבת תה-ולדת בחדר שלי!" צרח בריטניה עם מגאפון כדי שכולם ישמעו.
לפתע התינוק התחיל לבכות.
"אני עדיין בוהה בישראל!" הכריז צ'כיה, והמשיך לבהות בי.
למען האמת, זה כבר התחיל להיות מוזר.
"מה קרה, פלשתינוש?" שאלה שוויץ.
"הוא לא פלשתינוש, יא-עמה!" קראה ירדן.
"הוא כן!" קראה שוויץ.
לפתע ארצות הברית נכנס לחדר.
"אני מכריז וטו על קיום פלשתין! אני דורש הפלה!"
"לא תפיל את פלשתין שלי!" קראה ירדן.
"אני אפיל אותו!"
"אתה נפלת על הראש!"
"ואת נפלת על השכל!"
ירדן צמצה עינייים.
"יש לי רעיון!" קרא רוסיה. "פלשתין יהיה ילד משקיף!"
"כמו שאני ממשיך להשקיף על ישראל?" שאל צ'כיה.
"כן… זה די מלחיץ…" אמר רוסיה.
"אל תעשה מזה סנסציה! גם ככה אתה חייב אותי בשביל להגיע למקום רביעי!" קרא צ'כיה.
"אז נקבע! הבן שלי הוא ילד משקיף!" קראה ירדן.
"רגע… מה?" שאלתי.
"אני עדיין בוהה בישראל!" קרא צ'כיה.
וככה פלשתין הפך לילד משקיף…