מפקד הטבעות פרק 23

למחרת, הלכתי לכיוון הביתן של פאבאלן בכוונה להגיד לו את תשובתי-להגיד לו שאני זקוק לעוד זמן לחשוב על כך,על המשימות.
כשעמדתי לפתוח את הדלת שמעתי את פאבאלן אומר:"…הוא מוכן, אדוני."
"טוב..טוב.." אמר קול אחר, קול עמוק שגרם לצמרמורת לעבור בכל גופי,
הקול היה דומה לזה שבחלומותיי.
הקול הרע, זה שתמיד אמר שלא אצליח להגיע בזמן, שלא אצליח לברוח ושאפגע באלה שאני אוהב.

הקול השתעל ואמר:"מה לגבי הנערה? היא חושדת?"
"לא.שטיפת המוח שעשינו לילד תספיק כדי שנוכל לשכנע אותה."
"אני לא חושב כך."
הצטממרתי.אולי לקח לי רגע להבין אבל ידעתי שהם דיברו עליי ועל אדיסנה!
"אדוני," אמר פאבאלן בקול בוטח "אני חושב ש.."
"אל תוסיף מילה! הילד מקשיב לנו!"
בדלת נפתחה וראיתי את פאבאלן יושב על יד שולחנו. הוא הביט בי מבמט כועס ועצבני,מבט שרציתי להוציא מפניו.למחוק בעפר ולמחוץ-מבט מעצבן וחסר סבלנות. הלב שלי דפק, לא ידעתי מה לעשות.

"תיכנס, תיכנס."
נכנסתי.
"שב. האו, שב,"
התיישבתי.
"ובכן, יש לך תשובה?"
"כן," אמרתי והבטתי לצדדים חיפשתי את האדם שדיבר עם פאבאלן כי בפעם האחרונה שבדקתי אנשים לא נעלמים סתם כך.
לא היה אף אחד אחר בחדר חוץ ממני ומפאבאלן.
מוזר.חשבתי.מוזר ומפחיד.
"אז, האו, יש לך תשובה?" שאל פאהבאלן, עיניו החומדות טרפו אותי במבטיהם החושדות,הכועסות והלא מבינות.
"אני.." התחלתי לדבר אך עצרתי מיד,צמרמורת עברה בעורפי כאילו מישהו מסתכל עליי או.. סובבתי את ראשי במהירות.
"יש עוד מישהו בחדר?"
"לא."
זה היה מוזר,ידעתי שהוא משקר אבל.. הוא גם לא שיקר כי אף אחד אחר לא היה בחדר.
סובבתי את ראשי שוב ושאלתי את פאבאלן "אתה בטוח?"
"כן, האו. אני בטוח שאין אף אחד בחדר,"אמר פאבאלן ובמילותיו ניכרה עייפות ועצלות מוזרים, כאילו רצה לדעת את התשובה שלי ולסלק אותי,כאילו הייתי מטען עודף,מטען עודף וחסר חשיבות.
הוא אמר:"אני לא בטוח שבאת לכאן כדי לשאול אותי אם מישהו אחר נמצא פה.בחדר איתנו,נכון?"
"נכון, אז.."השתתקתי, עזרתי אומץ להוציא מילים שלא הייתי בטוח אם להגיד אותם, עצרתי כדי לחשוב,לחשוב האם זה שווה את זה?

"החלטתי להתקבל."אמרתי לבסוף.
"אלו חדשות נהדרות!" אמר פאבאלן והעייפות והעצלות נעלמו מפניו, עכשיו נותר שם שמחה מזויפת ועוד משהו שלא המצלחתי לזהות.
"המשימה הראשונה שלך תתחיל ביום ראשון הבא עד אז יהיו לך 3 שיעורים-תלמד טוב, כי לאחר שלושת השיעורים תתחיל המשימה הראשונה שלך."
שתקתי, נברתי במוחי אחר שאלה.
"ומתי המשימה השניה?"
"זה תלוי במשימה הראשונה ."

כשחזרתי לחדר הרגשתי כמו דפוק כי בהתחלה התכוונתי להגיד שאני צריך עוד זמן לחשוב על זה, על המשימות, על להשאר במפקד האבעות בכלל, ועכשיו..
בחדר-משרד של פאבאלן, הייתה לי הרגשה שמשהו או מישהו נכנס לי לראש וגרם לי לעשות משהו שאני לר רוצה לעשות.להגיד משהו שאני לא רוצה לומר.
שוב ניסיתי להיאחז בפיסת מידע.
ושוב היא חמשקה ממני.
אולם,בכל זאת נזכרתי במשהו, משהו אפור, חלקלק וטחוב אך בכל זאת- חשוב.
לקחתי במהירות טוש וכתבתי על היד את השם 'איש היער'אפס, לא הבנתי מה משמעותה.
וככל שניסיתי-לא הצלחתי.