סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 129:))

מהראיון(האמיתי) עם קארה על הארי.
מראיינת: "היו המון שמועות חדשות, את יכולה להגיד מי מהן נכונות ומי מהן לא?"
קארה: "על מה?"
מראיינת: "נתפסת עם הארי סטיילס."
קארה: "הוו, אני לא יודעת… אני לא הולכת לענות על זה!"
קארה :"אני אוהבת לשמור את חיי הפרטיים בפרטיות וזה מה שאני הולכת להגיד."

התחלתי להבין שאם זה נועד להיות, זה לא צריך להיות קשה כל-כך.
אז אני אזרוק את כל השנים שהייתי עם הארי, אזרוק אותם לפח, ואהיה מי שאני
בכל מקרה מגיע להארי מישהי שלא עושה "ביג דיל" מכל דבר כמוני, מספיק שני הצדדים סבלו. והפעם אני גם מסתכלת על הצד שלו, נתגבר על זה ביחד, דאבל כוח.

כשהופעתי בבית פתאום אחרי כמה שעות של טיסה, הרגשתי את הראש המסתחרר ואמא הסתכלה עלי במבט מופתע קופצת עלי. והבית מלא בקופסאות ומזוודות בכל מקום,
-"קימברלי, מתוקה!"
"היי אמא." היא חיבקה אותי חזק, עזבתי את המזוודה וחיבקתי אותה בחזרה -"מה קרה? חזרת כל כך מהר."
"כן אממ.. אני חושבת שעשית כמה דברים לא נכונים בימים שהייתי עם הארי המפורסם, וטעויות שחזרו על עצמן כמה פעמים בחיים שלי, אותן טעויות. אז אני אעזוב את הארי, מגיע לנו בן-בת זוג יותר טוב…ה."
-"מתוקה אני שמחה שחזרת."
"למה כל זה?" הסתכלתי על הקופסאות, -"עוברים לניו יורק."
קיבלתי את זה טיפה-קשה, השנה בפריז הייתה מלאה בעצבות מהצד שלי ובדידות עד שהכרתי את ג'יין, ועכשיו אני צריכה לעבור את הכל מההתחלה. -"האני, אל תדאגי. זה ניו-יורק סיטי, הכל שם חיי, 24/7 תאמיני לי, שונה מפריז בהרבה."
"מתי עוברים?" הנחתי את ידי על אחת מהקופסאות, -"מחר בערב, והדברים שלנו כבר יהיו שם, אל תדאגי."
הסתכלתי עליה וחייכתי, איך יכולתי לעזוב את המשפחה בשביל הארי? למה כל החיים שלי מלאים בטעויות?
היא חיבקה אותי,
הייתי זקוקה לחיבוק הזה, חיכיתי לחיבוק הזה כל כך הרבה זמן. וסוף סוף נהיה בבית מחר. התחלה חדשה.

אספתי את הדברים הקטנים מהחדר שלי ושמתי בקופסאות, חלק מהדברים היו דברים שלי ושל הארי, הכנסתי את הדברים של הארי ושמתי בצד.
הפלאפון צלצל, מיהרתי לענות קיוויתי שזו ג'יין אבל החיוך ירד מפניי בשניות- זה היה הארי
-"הלו?"
"אני רק רציתי להגיד לך שכל מה שמופיע בעיתון הוא לא כל כך נכון את יודעת. כל שמועה מפגרת שהייתי איתה במכונית, אז כן היינו ביחד במכונית וזה לא אומר שום דבר. היא לא יותר מחברה את חייבת להאמין לי ולא לכל מה שכתוב בעיתון, במיוחד בעיתון רכילות. וקימברלי, את צריכה לחיות עם זה. עם זה שאני אתראה עם דוגמניות במהלך היום, זו העבודה שלי."
"אבל אם באמת היית איתה במכונית, למה שמועה אם זה נכון? ומה? לעבוד עם דוגמניות? חשבתי שאתה זמר." ניסיתי לעצבן אותי, "מה המקצוע הבא אדון סטיילס? לעבוד עם חשפניות?
תשמע אין לי איך לחיות עם זה."
-"חשבת על להיות ליצנית? כי זה גם מתאים לך. בכל מקרה אני לא הולך לריב איתך ריב של ילדים בכיתה ד' אוקיי,"
"אבל זה מה שאתה עושה." קטעתי אותו, -"אני רק אומר שאת צריכה לחיות עם זה. אני מפורסם, יהיו לי ראיונות, דואטים, הופעות, מעריצות בכל מקום. עכשיו תתפסי אותי מנשק מעריצה באינטרנט ותתלונני?"
-"הארי אני מכירה אותך, אולי אתה יכול לברוח ממני או מהעיתונים והשמועות אבל אתה לא יכול לברוח מעצמך. נמאס לי לחיות עם מישהו שלא היה שם עלי ועכשיו משתמש בי וקורא לי חברה"
"החלטה שלך."
-"למה זה צריך להיות על הכתפיים שלי?"
"כי לי יש המון כרגע על הכתפיים. ויש לי שבוע עמוס אז כנראה לא נדבר."
-"בסדר, אנחנו לא צריכים לדבר יותר אם אנחנו כל כך רחוקים."
"אל תגידי את זה."
-"מה אתה רוצה שאני אגיד?" התעצבנתי, הארי הצליח והארי ניצח.
"תגידי.. תגידי שאת אוהבת אותי."
-"מה זה יתן לך?"
"הרגשה שמישהו אוהב אותי."
-"יש לך את המעריצות ואת קארה. אני צריכה לנתק, תמחק את המספר שלי השיחות שלנו כבר מלא זמן לא כמו השיחות הישנות." ניתקתי, הספקתי להגיד לו את מה שרציתי להגיד, זה לא יכול לעבור עם הארי.
אני אומרת את זה מניסיון, ואו. של הרבה שנים, תשאלו את קארה שמכירה אותו בקושי יומיים מסכנים, פתאום היא תופסת את מקומי, אני צריכה להיות חזקה. אני אהיה חזקה.