לוחמי הצדק – פרק 2

אני ואדואד ( אח שלי) החלטנו פעם אחת ללכת לצוד סתם בשביל הכיף , בלי שאף אחד ידע . הלכנו למקום האהוב עלינו , זהו היה כמו מקום מסתור רק לשנינו . תמיד היינו מאוד קרובים . למקום הזה קראנו נגרין על שם שני החברים הכי טובים שהיו לנו מאשה וריזלדו נגרין , הם נחטפו ע"י הצבא של דרגוס עוד בהיותנו בני 10 . מאז לא שמענו מהם . אני מאוד מתגעגעת אליהם הם היו החברים היחידים שאפשר היה לסמוך עלייהם . אולי זה נשמע לכם מוזר רק בת עשר וכזאת דרמתית….אבל אצלנו מגיל שבע אתה לא נחשב יותר לילד…אין כבר זמן . אתה הופך לצייד או לחייל אבל אתה כבר לא ילד . אני רציתי לברוח ממחנה "לוחמי הצדק" , אף פעם לא רציתי ליהיות שייכת לאנשהוא , רציתי פשוט חופש…להנות מהחיים!שלושתינו תכננו לברוח מהמחנה ובסוף גם אדוארד הצטרף . אבל לא הספקנו . מאז שאבא מת (בן) המחנה הפך ליותר תחרותי , כל מה שהוא חושב זה איך לעשות רע לדרגוס . מה שהוא לא מבין זה שאנשים צריכים את העזרה שלהם וכל מה שהם עושים רק לכבל . עכשיו שאני בת 18 אני ואדוארדו חושבים לברוח , אנחנו אוספים בנגרין לאט לאט את כל מה שאנחנו צריכים כבר חצי שנה אנחנו עוסקים בזה . וביום ההולדת של אדוארדו כשהוא יהיה בן 18 אנחנו נברח .בעוד שאנחנו הולכים לנגרין פגשנו נער. "אד , תסתתר מישהו הולך שם!"אמרתי לאדוארדו . אדוארדו לא הבין הסתובב ראה את הנער נבהל והתחיל לרוץ ממנו. "היי ילד עצור אני צריך עזרה!" צעק הנער ואני כ"כ נבהלתי שלא יכולתי לזוז . הנער השיג אותו תפס אותו ואמר "אני חייב עזרה אמא שלי גוססת".חזרתי לעצמי רצתי אליהם , נתתי לנער אגרוף , הוא תפס אותי הוציא את החרב שלו . אדוארדו ואני התעלפנו . הדבר הבא שאני זוכרת הוא שהייתי בבית ממש קטן לבד ושמעתי בכי . הסתכלתי מחוץ לחלון והוא הוביל לעוד חדר עם בערך כמ עשרות בנות כמוני בוכות ומתפללות לעזרה . הסתכלתי לחלון בצד השני של החדר וראיתישם את אדוארדו , הוא היה מת! כשאיתי זאת צרכתי כך שכולם יכלו לשמוע אותי בכיתי, התפללתי שהוא יקום בדרך נס כלשהי . אבל הוא שכב ולא זז . פתאום אחרי כמה שעות שאני בוכה פה ושם מזמרת שיריי הלוויה לאחי דרך החלון . נכנס הנער אל החדר שלי . אני נבהלת ונכנסת לפאניקה , נצמדת לפינת החדר , פחדתי , התפללתי . ואז נשמע רעש . כאילו עגלה של סוסים נעצרה . הנער נכנס הוציא אותי בכוח . פתאום שיצאתי לעניי נגלא מקום קסום ומושלם . הכל מסביב היה מוקף ביער , היו שערים לבנים כשנכנסתי איתו ראיתי ארמון יפיפה , והיה נהר ממש ליד שם התרחצו מלא בנות..ללא רצונם הנער אמר לאיש שעמד לידו : "זאת שלי תפסתי אותה בעצמי!"כשראיתי מה קורה נסיתי להעבק . והוא צעק לעברי : "תרגעי זונה…את לא תעשי פה משהוא בלתי רגיל.."הוא העביר אותי לאיש זה העביר אותי לחדר מפואר עם ארון בגדים מפורא אבל כל מה שהיה בו רק בגדים של מופקרות. הבנתי שאני נחטפתי לבית הזונות של מונו . ושהנער הוא בעצם בנו .