היחיד שנוצר עבורי…(סיפור על וואן דיירקשן) פרק 2

סירקתי את השיער ועשיתי מחליק.למרות שהשיער שלי די חלק החלטתי עדיין להשתמש מחליק כי יש לי שיער שמגיע עד אמצע הגב. שמתי בושם שאית'ן קנה לי וירדתי למעטה, כדי לאכול ארוחת בוקר. אימא שלי כבר הייתה למעטה והכינה פנקייקים,כל יום משהו שונה. "בוקר טוב" אמרתי בעודי מתקרבת למטבח "בוקר" אמרה אימא ופיהקה "בואי ג'ולי ,שבי" אמר אבא והצביע על הכיסא שמולו מבלי להוריד את עיניו מהעיתון. התיישבתי בכיסא ממולו והוצאתי את האייפון מהתיק. 'איפה את?! אני מחכה לך שעות !!!' שמתי לב שקמיל שלחה הודעה. הסתקלתי על השעון באייפון ונבהלתי "כבר 8:30 ?!" שאלתי את אבא ואימא. לרגע אבא הוריד את עיניו מהעיתון והסתקל בשעון שעל ידו. "כן,למה?" "אני מאחרת" אמרתי לו ורצתי לדלת בעוד שבדרכי אני אוספת את התיק שהיה מתחת למתלה המעילים. "רגע ג'ולי, הפנקייק.." אמרה אימא בעודי כבר סוגרת את הדלת. רצתי לעבר הקיוסק הקטן שבו אני וקמיל נפגשות כל פעם כדי ללכת לבית הספר.ראיתי את קמיל מוכנה ללכת ועומדת שם עם פרצוף חמוץ. "איפה היית?" היא שאלה בכעס "התעוררתי מאוחר..סורי שחיכית" אמרתי לה בעודי מתנצלת בפניה. "טוב,בואי נלך כבר.שלא נאחר עוד יותר" אמרה ומשכה אותי לכיוון התיכון. הגענו לבית הספר הפרטי, בו לומדים רק 100 תלמידים בכיתות י-י"ב. שבכל שכבה יש 3 כיתות עם 10 תלמידים בתוכה. עם כיתה מיוחדת שמכילה 10 תלמידים מכיתות ז-ט. נכנסנו לקפיטריה כי בסופו של דבר ביטלו לשכבה את השיעור הראשון (רצתי לחינם?!).ראינו שאין הרבה אנשים אז הלכנו לתור." היי קמיל!" מישהו מהחברים של קמיל, קרא לה מהשולחן. קמיל נופפה לו "אני הולכת לכמה דקות" הודיעה לי "שימי לי משהו בצלחת" הנהנתי לחיוב. והיא רצה לשולחן והתיישבה. לקחתי אחד מהמגשים והתחלתי להעמיס לעצמי על הצלחת .יוגורט, לחם, קוביית חמאה ומיץ תפוזים. לקחתי עוד מגש לקמיל ושמתי בו אחת מהעוגות האישיות הקטנות שהיא אוהבת וביקשתי מהעובדת המזנון למזוג לה מילקשייק בטעם תות. בזמן שאני מחכה למילקשייק של קמיל מישהו בה לי מאחורה ונאחז לי במותניים "בוקר טוב" הוא לוחש לי. שיחקתי לו עם השיער והוא סובב אותי לנשיקה קטנה בשפתיים ."בוקר טוב" אמרתי לאית'ן וחיוך עלה על פני " אהה סליחה…" היסתובבתי לעובדת הקפיטריה והיא הגישה לי במרירות את המלקשייק "תודה" אמרתי לה בחיוך "אהה" היא אמרה בהחמצת פנים ונכנסה למטבח הקפיטריה. אני ואית'ן צחקקנו לנו. " אני מסכים עם כיתוב הג'קט שלך.." אמר והצביע על הג'קט שקמיל קנתה לי. צחקקתי,אהבתי כשהוא מחמיא לי. "tanx" אמרתי לו והסתובבתי למגשים שלי ושל קמיל "אני רואה שהזוג לא יכול שניה בלי ה-'ביחד' שלהם" אמרה קמיל מצחקקת. הוא נתן לי נשיקה קטנה על הלחי וחייך אלי. "אוקיי,אוקיי אני רואה שאני מפריעה " אמרה קמיל בהרמת ידיים "אני רק אקח את המגש שלי ואלך" הציעה ונאחזה במגש בעודה מסתובבת אל החברים שלה והולכת לקראת השולחן שלהם. "התגעגתי" אומר לי אית'ן "דיברנו בבוקר" אמרתי מתחררטת על ששמתי אוכל במגשי ומוציאה אותו. "עדיין" אומר לי מקרב אותי עליו. העלתי חיוך על פני. "רוצה לשבת לידינו?" שואל ומצביע על שולחן קבוצת המעודדות והכדורגלנים. "עם הקבוצה?" אני שואלת אותו ומסתקלת עמוק בעיניו בעלות צבע חום כהה "כן" הוא עונה לי מהר "אוקיי" הוא מחייך חיוך מאוהב ומסתובב למגש שלי "איפה האוכל שלך?" שואל אותי מופתע "סתם, לא בא לי לאכול" "אכלת ארוחת-בוקר?" "לא,אבל…" "בלי אבל.אני לא רוצה שהחברה שלי תהיה בתת-משקל" הוא אומר, ומסתובב לקחת לי סלט ירקות קטן. "קחי.תאכלי לפחות את זה" הוא אומר ומושיט לי את הסלט ביד. יד אחרת שלו מחזיקה את ידי ואנחנו הולכים ביחד לשולחן מחוייכים. התיישבנו בשולחן. ומבטי הכדורגלנים הופנו עלינו. "תאכלי " דרש אית'ן. פתחתי את הקופסה והתחלתי לאכול את הסלט כמו שאר המעודדות. הוא הפנה את מבטו המרוצה לגייק. ואני את המבט שלי לקמיל, שישבה בשולחן מאחורינו וצחקה עם החברים שלה. זה לא הפריע לי, דווקא שמחתי שיש לקמיל עם מי לבלות כאשר אני עם אית'ן. אני והיא חברות מכיתה י . כשהיא באה לבית הספר הזה באמצע השנה. בהתחלה לא היינו מודעות לקיומה אחת של השניה ולאט לאט נרקמה ביננו חברות נפש. אנחנו מספרות אחת לשניה הכל.אין לנו סודות. אני נעמנה לה והיא לי. ואני שמחה שזכיתי בה. "אז מה את אומרת?" שאל אותי אית'ן לבסוף "מה?" שאלתי אותו בעודי מפסיקה להסתקל על קמיל ומסתקלת עליו "על מה שאמרתי" אמר וחייך "מה אמרת?" שאלתי "לגבי המעודדות" אמר מוס "מה לגבי המעודדות?" שאלתי מסתקלת על אית'ן "לא הקשבת לכלום ממה שאמרנו, נכון?" שאל אותי אית'ן קצת מעוצבן מכל השאלות שלי. הסתקלתי עליו במבט של 'סורי..' הוא נאנח. והשפלתי את מבטי את הסלט. לקחתי עגבנייה ומלפפון ודחפתי אותם לפי "חשבנו לצרף אותך לנבחרת המעודדות" אמר גייק. ואני התחלתי להיחנק.