סודות של העבר-פרק 9 חלק א

סוזן היתה בלחץ לאורך כל היום.
כשקמה בבוקר ידה הימנית הבהבה בפראות. היא מיהרה לכסות את ידה בשמיכה, אבל זה רק האצים את האור. היא שמעה את גייק מתנועע במקומו והתפללה בליבה שלא התעורר. היא לא ידעה איך תוכל להסביר דבר שכזה.
היא ירדה בשקט ממיטתה, נכנסה לחדר האמבטיה, והתיישבה בשקט על הרצפה הקרה. היא נזכרה בפעם האחרונה שהיתה במרתף. היא קראה על מקרה כזה, אליסון רשמה הערה קטנה בשולי הדף. היא רשמה שכדי לצאת ממצב כזה צריך לנשום עמוק ולהירגע. היא עשתה מה שהעצה אמרה וראתה את האור מתחיל להעלם. היא שמעה רעשים מעבר לדלת וניחשה שגייק קם. סוזן חיכתה עוד כמה דקות
כדי שהאור ייעלם לגמרי ופתחה את הדלת. היא ראתה שגייק כבר הספיק להתלבש .סוזן לקחה את תיקה, וניגשה לשידה. היא פתחה את המגירה, הוציאה משם קופסא קטנה והחביאה אותה במהירות בתיקה.
" בוקר טוב סוזן " קרא גייק " איך את מרגישה? ישנת טוב? ". הוא נעל את נעליו והם ירדו לקומה למטה
לאכול.
" בוקר טוב ילדים. איך אתם מרגישים? " שאלה מולי והגישה להם ארוחת בוקר.
"בסדר גמור, תודה " אמרו גייק וסוזן ביחד.
" כדאי שתמהרו ותאכלו לפני שתאחרו לבית ספר" אמרה מולי ומסרה לגייק שקית. " אמא שלך שלחה לך ספרים, בגלל שלא חזרת הביתה אתמול. היא דאגה נורא." גייק הסתכל על מולי. הייתכן שהוא ראה סומק בפניה? יש משהו שהיא לא מספרת?
" אבל כשהיא התקשרה אתמול אמרתי לה שאתה אצלי, " המשיכה אמא של סוזן " היא באה, מסרה את הספרים והלכה " היא לקחה את הצלחות לכיור. הם התארגנו ליציאה.
" להתראות אמא " קראה סוזן לעבר אמה .
ברגע שהם הגיעו לבית הספר היד של סוזן התחילה לזרוח. בעשרים דקות הראשונות היא לא הסכימה לצאת מתא השירותים. מור מיקה אור עמדו מאחורי הדלת והתחננו אליה שתצא.
"בבקשה סוזן, את לא יכולה להישאר שם לנצח! " אמרה אור " את חייבת לצאת" .
?" אני לא יכולה אור, אני לא מרגישה טוב. אני צריכה לנוח קצת " אמרה סוזן בקול חולה מזויף.
" בסדר. אני ידבר עם המורה, אבל את צריכה לצאת מהר, את לא יכולה להיעדר כל השיעור" הם התרחקו משם והשאירו את סוזן לבדה.
סוזן ניסתה להירגע. היא חזרה על מה שעשתה בבוקר והרגישה את פעימות ליבה נרגעות. זה היה קרוב. הם היא לא היתה שמה לב להיבהובים של ידה, היא היתה נכנסת לכיתה כשל ידה זוהרת כמו מגדלור.
היא פתחה את הדלת ויצאה החוצה. היא התקדמה לכיתה ושמעה רעשים, לא יותר כמו קולות צעקות של תלמידים. היא נכנסה לכיתה והתגנבה בשקט למקומה.
" מה קורה פה? " שאלה את גייק שנמנם בשולחן לידה. הוא פקח עין אחת ואמר "לא יודע. הם רבים על משהו כבר שעה שלמה. למה? "
" טוב, שומעים אותם בכל המסדרון " אמרה סוזן. המורה ניסתה להרגיע את התלמידים ולהשקיט אותם.
בכל אופן, איך את מרגישה? הבנות אמרו שאת לא הרגשת טוב. מה קרה? בבוקר את נראית בסדר גמור "
הוא הסתכל עליה והיא ראתה בעיניו דאגה אמיתית. היא הרגישה את ליבה פועם בחוזקה.
"אני.. אני בסדר. פשוט היתה לי סחרחורת קלה. זה הכל." היא הסיטה את מבטה ושמה לב שהכיתה ניהיתה שקטה. היא ראתה שכולם מרוכזים במורה, שכתבה משהו על הלוח. היא שמחה שאף אחד לא הקשיב לשיחתם.
מרגע שהמורה זזה, כולם התחילו לקרוא בקול את הכתוב:

בית הספר עורך פסטיבל בשביל גיוס כספים.
על כל כיתה לבחור משהו שהיא רוצה לעשות.
אנחנו עושים בית קפה

סוזן הרימה את ידה " למה אנחנו מגייסים כספים? " שאר התלמידים הסתכלו עליה כאילו רק עכשו שמו לב שהיא נכנסה.
" אנחנו מגייסים כסף בשביל שיקום גן ילדים קטן שנמצא מעבר לפינה, " הסבירה המורה "בגלל שהוא היה ישן חלקים מהביניין מתחילים להתפורר, אז הם ביקשו מאיתנו עזרה בגיוס כסף בשביל השיפוצים ". היא נראתה עייפה, כאילו כל הלילה חשבה מה הם יוכלו לעשות בשביל לעזור , וכשהיגעה להחלטה על מיני בית קפה, זה היה נראה לה כמו הרעיון הכי טוב. עכשו היא בטח חושבת אחרת.
" בסדר, אז כולנו נעזור. כל אחד יבחר מה הוא רוצה להיות. הו נוכל לעשו גם עוגות ועוגיות, הרי זה הולך להיות כמו יום פתוח נכון? אנשים מחוץ לבית הספר הולכים לבוא" נראה שדבריה של סוזן הלהיבו את כולם.
היא הסתכלה על המורה וראתה בעיניה הכרת תודה, כאילו לא חשבה שהם באמת יעשו את זה.
המורה לקחה טוש ורשמה רשימה של דברים שצריכים להיות. " כל תלמיד ייגש ללוח וירשום את שמו מתחת לתפקיד שהוא רוצה להיות" אמרה המורה. היא התחילה לקרוא לתלמידים אחד אחד. כשהגיע תורה של סוזן,היא הסתכלה על הלוח וחשבה במה לבחור. היא הרגישה שכל העיניים של התלמידים שמאחוריה נעוצות בגבה.היא ניגשה לבסוף לתור שרשום עליו "מלצרים/ מלצריות" ורשמה את שמה מתחת שלמה של נועה. היא שמעה קריאת שמחה קטנה שיצאה מפיה של נועה. היא שיגרה לעברה חיוך קטן וחזרה למקומה.
כשניגמר סבב החלוקות המורה אמרה "כל הבנות שבחרו להיות מלצריות צריכות ללבוש שלמת מלצרית שחורה. אתן יכולת לחשוב על שמלה בצבע אחר, אבל היא צריכה להיות זהה לכולם ובאותו צבע"
" יש לי בבית ארגז עם הרבה שמלות ישנות. אני יכולה לחפש אותו ולהביא את איתי מחר, ככה שנוכל כולנו למדוד" אמרה סוזן. הבנות קפצו משמחה.
" היי גייק, אתה בטח שמח מאוד. תהיה לך היזדמנות לראות את סוזן בשמלה. אני חייבת להודות, גם אני אוהבת לראות אותה לובשת שמלה, זה הולם אותה." אמרה מיקה והבהילה את גייק. הוא לא הבין מאיפה היא הגיעה ככה פתאום.
" כן,את בטח צודקת " אמר גייק בקול חולמני. הוא הבין מאוחר מידי מה אמר וניסה למחות. מיקה התחילה לצחוק .
איזה בלגן, חשב גייק .