BONES- עונה ראשונה פרקים 1-3

פרק 1:
אז איך הכל התחיל… שאלה קשה אבל עדיין אפשר לענות עליה. הכל התחיל בדיוק לפני שנתיים כשהתחלתי לרכוב על סוסים. אתם בטח זוכרים את ההרגשה הזאת שכשעליתם על הסוס בפעם הראשונה, הרגשתם שזה מה שאתם אוהבים, וזה מה שתעשו בחיים. אם לא הרגשתם ככה- לפחות ככה זה היה אצלי :). אז חוזרים לסיפור: אחרי השיעור הראשון הייתי פשוט מאושרת, ואני זוכרת את הנסיעה בחזרה מהחווה: נסענו במכונית האדומה של אימא שלי (שכבר מזמן לא עובדת) וחפרתי לאימא שלי כל הדרך על הסוסים. במשך הזמן, כמו כל אחד החדר שלי התמלא בסיפורים, תמונות ופוסטרים של סוסים, והסוסים נכנסו לי ללב. למרות שכבר התרגלתי לראות סוסים, בכל פעם שראיתי סוס היה לי מן חיוך גדול כזה על השפתיים, אבל לא היה לי חיוך על השפתיים כשראיתי את הסוס הזה…
פרק 2:
זה קרה אחרי השיעור רכיבה, היה לי שיעור מעולה ועשיתי קנטר ראשון, אבל כשהלכתי לבד בחזרה הביתה שמעתי רעש מוזר בין השיחים. רציתי לראות מה זה אז עברתי את השיחים ולא היה שם כלום, אז הלכתי קצת באיזה שביל, הסתכלתי לצדדים כדי לראות שאין שם אף אחד, ופתאום הגעתי לאזור בנייה ענק: היו שם קרשים, רפסודות ומסמרים והכל היה בתוך בור אחד ענק. חוץ מזה שמעתי שהיה בתוך האזור שם עוד מישהו או משהו, אבל לא ראיתי מה זה, אז התקרבתי קצת ובטעות נפלתי לתוך הבור. צרחתי שם כמו משוגעת כי כאב לי ופצעתי את הרגל שלי, אבל בסוף קיבלתי את מה שרציתי- ראיתי מה היה שם. ראיתי משהו שקשה לראות. ראיתי התעללות בסוס. היו שם כמה אנשים שלקחו מקלות ומסמרים ופשוט פצעו אותו ופגעו בו. הם לא ראו אותי אבל בכיתי בשקט עד שהם הלכו. כשהם עזבו את הסוס המסכן דפקתי את הריצה של החיים שלי לעבר הסוס הפצוע (עד כמה שאפשר לרוץ עם רגל פצועה), ראיתי אותו שוכב על האדמה, אבל הוא עדיין היה חי. ניסיתי לעזור לו עד כמה שאפשר: הבאתי לו מים וגזר ממה שנשאר לי מהשיעור, ובסוף בקושי רב הוא קם ושנינו צלענו לעבר החווה. כשהגענו לשער הכניסה של החווה פשוט התמוטטנו שם כי לא היה לי ולא היה לסוס כוח…
פרק 3:
אני זוכרת שלא ראיתי הרבה אחרי ההתמוטטות שלנו, אבל עדיין נשארנו בחווה. ראיתי את כל המדריכות ואת המנהלת של החווה יושבות סביב הסוס ומטפלות בו, לא ידעתי מה קרה לו אבל הדבר היחיד שעלה לי בראש זה איך לעזור לו. ראיתי שאחת מהמדריכות לקחה את הסוס לאחד התאים, וישר קמתי והלכתי אתו. ביום שאחרי באתי לחווה ונתנו לו שם: בונז, זה היה השם, בגלל שהוא היה ממש רזה. בונז היה כזה חמוד! תמיד כשבאתי ללטף אותו ראיתי את הניצוץ הזה שהיה לו בעיניים, פשוט סוס עם נשמה טובה!. באתי כל יום לחווה כדי לראות אותו, אני אהבתי אותו, הוא אהב אותי וכל החווה חיכתה שהוא יחלים כדי שנוכל לאלף אותו. ביום האילוף בא איזה מאלף סוסים ממש נחמד שניסה לאלף אותו, ולא הצליח ואז בא עוד מאלף שגם לא הצליח לאלף את בונז ובסוף באיזשהו יום אני באתי ללטף אותו ופתאום עלתה לי מחשבה בראש- אולי אני אצליח לאלף אותו! הרי הוא אוהב אותי, זה בטח יצליח!. לקחתי את הראשייה שהייתה ליד התא, נכנסתי לתא שלו, והצלחתי לשים את הראשייה עליו ממש בקלות! הוא התנהג אליי כאילו הוא מאולף כבר שנים, ואז הבנתי שיש לנו משהו מיוחד. שמתי עליו את האוכף והובלתי אותו למגרש, אבל כל כך בטחתי בו וסמכתי עליו עד שלא נגעתי במושכות שלו, חשבתי שהוא באמת אוהב אותי והוא ילך איתי, אבל לצערי הוא ברח מהחווה…