דיימונד – פרק 7 : אית'ן ? מה .. ? + פרק 8 : היער .. של אלוה .

פרק 7 : אית'ן ? מה .. ?

" אית'ן !" איזבל צרחה . הוא התנשם בכבדות , עיניו הלבינו . הוא פרכס על הרצפה וקולות שניקה נשמעו מפיו , ידיו השמיעו קולות נקישה על הרצפה הקשה , המכוסה קשקשי דרקון וחריצים אכזריים של טופרים ארוכים .
" אית'ן !!" צעקה איזבל שנית וסטרה לפניו של אית'ן בחוזקה , מקווה שמעשה זה יעיר אותו , או יוציא אותה מהסיוט הזה . דמעות נשרו מלחייה . היא פחדה בפעם השנייה בחייה .

מחשבות רבות עברו בראשו של אית'ן , בזמן פירכוסו הצולע . הוא היה שלוו לגמרי , הוא ידע שהוא אינו הולך למות . במקום נדחק כלשהו בראשו , הוא ידע זאת .
הוא שמע את צרחותיה הנואשות של איזבל , הוא הרגיש את נדנודיה הנושנים והחוזרים , חש בפיו בטעם דמעותיה , אך לא הייתה לו שום שליטה במעשיו . הוא לא היה שם – באותו מגרש אימונים ישן . ראשו התעופף הרחק משם , אל עבר השמיים התכולים והבהירים . הוא המעיט בערכם של השמיים , ביופיים האגדי , מכיוון שנמצע שם שעות רבות מיומו .
הוא נסק בשמיים והביט באלפית צעירה . היא הייתה יפיפייה יותר מכל אחת אחרת , ועינייה הירוקות כאזמרגד אפופות הריסים הבליטו את הניצוץ המסוכן שנח לו שם , במעמקי אישוניה השחורים . הוא ניסה להעביר לה את מצוקתו , לתת לה לחוש את מה שהוא חש .
האלפית הביטה לכיוונו במהירות , עייניה מתעמקות בפניו , כאילו היה שם . מבט של פחד נסוך על פניה , והיא השתנקה .
הוא התרגש , חיוך נסוך על פניו , והוא פחד להרוס את הרגע . הוא ניסה לומר משהו , אך כל היצא מפיו נשמע כמו גמגום קטוע של התרגשות – דבר שאכן קרה .
האלפית מיצמיצה במהירות , וניסתה לשלוח יד לבואתו . איך נכשלה , כי הוא אינו היה שם .
וזה נגמר .

איזבל החלה לנער את גופו של אית'ן , לצרוח ולבכות . היא פחדה שאית'ן ילך ממנה , ויעלם בעולם האכזרי של המוות . היא פחדה מהלא ידוע , כי איך היא יכולה לדעת מה עובר עליו ? איך היא יכולה לעזור לו ? דבר שהטריד אותה מאוד , כי הרי כוחה עצום .
היא אהבה את אית'ן , לא רק כידיד . " לא , לא , לא !!" המשיכה לצרוח ולצווח . היא דפקה על הרצפה הקשה באגרופה ואחזה בלחייו של אית'ן . " אית'ן , בבקשה !!" צעקה .
פניו של אית'ן התכסו קשקשים בצבע שמנת , בוהקים ועדינים , חזהו נע במהירות , ופרכוסו האומלל פסק . איזבל נאנחה בשמחה , היא ידעה כי הוא חי .
ציפורניו של אית'ן התארכו ונהפכו לטופרים שחורים , שנקשו על הרצפה ברעשנות , אך היה זה הרעש היחידי שנשמע כרגע במגרש האימונים . והוא פתח את עיניו בחיוך רחב . משתוקק לספר לאיזבל את דבריו , אשר ישאירו אותה שבורה לגמרי .

פרק 8 : היער של .. אלוה .

אלוה התרוצצה במהירות וחילקה הוראות לכל השדונים הקטנים שעסקו כרגע בפעילות .
" היכן טימונד ?!" צעקה , ומיד כל הרעש שהקימו השדונים נפסק . דממה נפרסה במשטח הבנייה .
" טימונד ? מישהו יודע היכן הוא ?" שאלה . כמה שדונים נעו וזעו באי נוחות . " יש לכם דבר לומר לי ? " שאלה בעודה מתהלכת לכיוון החבורה . הם רעדו טיפה , ואחד , כנראה האמיץ בחבורה לקח צעד קדימה , " או , אלוה , מלכה יפיפייה שלי , אני ארצה לרצותך , אישיות מקסימ– " אלוה קטעה אותו בהינף יד – " מספיק להתחנף !" דרשה , " היכן הוא ? אתה יודע ?" שאלה .
" כן ,מלכתי , איך אני חושב שתשובתי תרצה אותך . " השיב השדון .
" אנא ממך , ספר לי . " ביקשה אלוה והתייישבה על כיסא קטנטן מעץ , שהופיע משום מקום .
עייניו של השדון נפערו , והוא גימגם . " טימונד אחראי על פרויקט העצים , ולכן הלכתי לביתו לחפשו . שהגעתי למקום , הדלת הייתה פרוצה ויהלום הדלת , אשר מברך כל אחד ואחד , לא נמצא על דלתו . הסתובבתי וחיפשתי אותו , אולי הלך ליער ומישהו פרץ לביתו , אך לא . עברה שעה , " השדון החל לדבר ביותר ביטחון . " ולא מצאתי אותו . התחלתי לחזור לביתו , כי השמש שקעה , וכבר ביטני החלה לקרקר . שהגעתי למקום , האלפית הצעירה – כמדומני שמה הוא "דיימונד" , רצה משם בסערה . ניסיתי לדבר איתה , אך היא רצה כמו איילה , במהירות . ניסיתי לרוץ אחריה , אך בטני , " אמר וטפח על בטנו השמנמנה , " הפריעה לי להגיע למהירותה , האצילית , עם יורשה לי לומר . " סיים את דבריו השדון .
אלוה התרכזה בדבריו . " מה שמך , ידידי ?" שאלה אותו .
" שמי הוא איפאגורוס השלישי !" אמר בגאווה , וליטף בראוותנות את זקנו המלבין .
" ובכן , איפאגורוס , אשמח עם תלווה אותי לביתו של טימונד . " אמרה אלוה . " וכל שאר השדונים , חברי החביבים , אנא ממכם – המשיכו בעבודתם . " אלוה התחילה לצעוד ונקשה בידה , ערפל זהוב אפף את הכיסא , וכאשר נעלם הערפל , הכיסא נעלם איתו .
איפאגורוס הביט בהשתהות בכיסא , עייניו נפערות בתהדמה . " אתה בא , ידידי ?" שאלה אותו אלוה בצחקוק עדין . דבר אשר לא התאים למצב הכללי בכלל .
" כן , כן .. " מילמל איפאגורוס . והתהלך מאחוריה במהירות .

כאשר הגיעו למקום , ראתה אלוה את ביתו של טימונד פרוץ ומלוכלך , דבר אשר לא התאים את אישיותו של טימונד – השדון הנקי והספורטיבי ביותר שהכירה מיימיה .
" תודה רבה לך , איפאגורוס . אשמח עם תלך בחזרה . " אמרה אלוה , וצפתה בשדון השמנמן מתרחק בצעדי ברווז מדובלל . היא צחקה קצרות ונכנסה פנימה . לביתו הפרוץ של טימונד .
דבר ראשון בו הבחינה אלוה , הוא בריח המצחין שאפף את הבקתה . היא גנחה במחאה וסתמה את אפיה . " אוי .. " יללה ופינתה מקום על ספתו הצהובה של טימונד .
היא עצמה את עיניה ומילמלה כמה מילים בשפה העתיקה , מנסה לסדר קצת את הבלאגן בביקתה . כמה כיסאות ועצמים שבורים בחרו לציית לה , וזעו ממקומם . היא המשיכה להתעקש ומילמלה עוד כמה מילים בשםה העתיקה , דבר שחיבר כמה כדים שבורים . היא נאנחה .

כאשר סיימה הבית נראה יותר נקי ונינוח . אך נשארו עוד כמה דברים שבורים , והריח המצחין סירב להיעלם משם . היא נאנחה בסיפוק וספקה את ידיה . אלוה ישרה את צמתה הזהובה וטפחה קלות את שמלתה התפוחה . " אוי , מה קרה כאן ?" שאלה את עצמה .
ובדיוק באותו רגע , נפרצה הדלת . דיימונד , מבועתת ככל הניתן , נעמדה על סף הביקתה בעוד שיערה החום מדובלל מטיסה ארוכה . ראשו הזהוב של טימונד ביצבץ מאחוריה , ובגדיו הצהובים בלטו מאחורי חליפת הציד של דיימונד .
" מה קרה , לכם , ידידי ?" שאלה בסקרנות אלוה , והניחה את המטאטא שהיה בידה על הרצפה .