האח החורג המפורסם שלי פרק 22:)-סיפור על וואן דיירקשן

"אין בעד מה.. עכשיו תשטפי את הבנים ותרדי חדשה מובן?" הוא אמר וצחקתי "מובן המפקד סטיילס" צחקנו ..הוא ירד ואני הלכתי כמובן לשטוף פנים שטפתי את הפנים וירדתי כמו חדשה אבל רק בלי חיוך יצאתי מהחדר אמבטיה במחשבה שכולם הולכים להסתכל עליי לקחתי נשימה עמוקה וירדתי במדרגות…
~יום שלישי נקודת המבט של נייל אני מזהירה פרק ארוך במיוחד ;) ~
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כל הלילה רק ישבתי ליד עדן.. לא עזבתי אותה לשנייה במיוחד שכל שעה עגולה היא מקיאה.. כל העיניים שלי נפוחות ואני מת לישון.. הזמנתי לה תור לרופא שיבוא לבית ..ישבתי על הכיסא הסתכלתי עליה ישנה היא כזאת מלאך ! שיחקתי לה בשיער כמו שאני אוהב "בוקר טוב "חיוך המטומטם על פניי ברגע שראיתי אותה פותחת עיניים "את מרגישה יותר טוב?להכין לך משהו?אה והזמנתי רופא הוא יגיע עוד שעה תתחילי להתארגן" אמרתי לה ונשקתי לה בראש ..היא אמרה לי בוקר טוב והיא הלכה לצחצח שיניים ביינתים ירדתי למטה שמתי את הרגליים שלי על השולחן והדלקתי ערוץ E להתחדש במה שקורה בעולם "המפורסמים" ואז עדן באה..היא נתנה לי חיבוק והניחה את ראשה על רגליי היא שאלה אותי "אתה רעב? אם כן אני יכין אוכל במילא זאיין גם רעב" ועניתי עם חיוך ערמומיתוך כדי חשיבה מה לעשות לו הבוקר כדי שיכין לי ארוחה "אה..זאיין ער?" והיא ענתה "כן..למה " עניתי "כי יש לי תוכנית שהוא יכין לנו ארוחה.. אז ככה מהמסדרון אני ידבר איתך כאילו ואני יגיד אה זאיין ער? אז שיכין" יכין לנו ארוחה מסתדר?" היא אמרה "רעיון טוב " איזה מזל לי שיש לי אותה היא כל כך זורמת כיפית ומדהימה משכתי אותה ועלינו במדרגות והתחלתי את התוכנית "אה אני מאוד רעב.. אה זאיין ער שיכין לנו ארוחה " חיכינו קצת ונכנסנו לחדר של זאיין וכמו שחשבתי הפראייר הזה עושה את עצמו ישן נכנסנו בשקט סימנתי לה באצבעות "3,2,1," וקפצתי עליו זה היה כל כך מצחיק ראיתי את עדן עוד שנייה מתעלפת וזאיין אמר "היי,אני לא בובה אני ער אני ער אני יכין אוכל חיה" הוא אמר צחקתי הרבה והמשכתי לצחוק פתאום ראיתי את עדן פשוט צונחת על הרצפה מיד ניגשנו אלייה ושאלנו "מה קרה?" היא ענתה "לא הרגשתי את הרגלים פתאום וצנחתי על הרצפה יש לי סתם סחרחורת" ראיתי על הבעת פנייה שהיא שיקרה וראיתי על הבעת פנייה ואמרנו "אה טוב במילא הרופא יגיע עוד עשר דקות "אני ייקח אותך על הגב שלי" אמרתי היא הסכימה העלתי אותה עליי היא הובילה אותי לחדר שלי והבאתי לה בגדים נקייםאחרכך לאמבטיה והיא סידרה את שיערה בכזאת רכות תוך כדי שמענו צלצול בדלת למטה וזה היה כנראה הרופא היא סיימה .. ירדנו למטה בזהירות במדרגות הרופא ראה אותנו וצחקק לו בשקט ואמר "אוי צעירים" צחקקנו גם ..ראיתי את זאיין מעביר אליי מבטים הורדתי אותה התיישבתי על הכיסא והיא התיישבה עליי הושטתי לה את ידי שתשחק בה..הרופא בדק אותה והרים לה מאחורה את החולצה כדי לבדוק את הדופק משהו שממש לא מצא חן בעיניי במיוחד שהרופא נראה בן 30 אז הוא שאל אותה "כמה את שוקלת?" וראיתי את מבטה הוא החוויר והיא פשו הרכינה את ראשה.. לא הבנתי למה ואז היא אמרה לו "40 " בלחש אני לא האמנתי והיא אפילו לא סיפרה לי? יש לה בעיות אכילה?.. גם זאיין שהסתכל מהסלון על עליי הוא הסתכל עלייה ולא ידע מה להגיד וראיתי את זאיין מסמן לי עם העיניים להסתכל למעלה וראיתי את כולם! זה כבר מתחיל להסתבך למה דווקא עכשיו הם באו למה? הוא שאל אותה "והגובה?" היא ענתה "מטר שמונים " היא עדיין שיחקה לי ביד.. כמו שאני אוהב ..והוא אמר להתעתי "כמו שאת יודעת יש לך בעיות אכילה ואני יודע שאת יכולה לפתור את זה בעצמך ולא ללכת לבית חולים ..הרופא סיים ואמר "אז יש לך וירוס שאמור לעבור תוך יומיים ואני ייתן לך תרופה..ולגבי הבעיית אכילה..רק שמעתי את המילה בעיית אכילה ישר החזקתי לה ת היד וליטפתי אותה עם ידי השנייה ברוך. " את צריכה לעלות 10 קילו אם לא יותר ואני רוצה שאתה תדאג לה " הוא אמר לי והנהנתי הוא הוציא מתיקו את התרופה ונתן לה ואמר שלוש פעמים ביום והלך אמרנו לו תודה ולהתראות.. כשהדלת נסגרה אמרתי לה וחיבקתי אותה "בייב למה לא אמרת לי?" היא ישר התחילה לבכות וטמנה את ראשה בכתפי "אני..אני יש לי בעיות אכילה מגיל 7 בגלל שבכיתה א' הייתי די שמנה וכל הילדים צחקו עליי ולא היה לי חברים אז התחלתי להרעיב את עצמי..וזה עד עכשיו" היא אמרה ובכתה ..לא יכולתי לראותאותה ככה בוכה זה הרג אותי "די.קודם תירגעי תנשמי עמוק.. זה עבר.. עכשיו יש לך אותי..את הבנים את החברות שלך את המשפחה שלך..אנחנו נעזור לך כדי שלא תלכי לבית חולים.. אני יעשה הכול.! ועכשיו תרופה !" אמרתי וצחקקתי..הרמתי את ראשה ניגבתי לה את הדמעות והזזתי את שיערה למאחורי האוזן ואמרתי לה בלחש "אל תדאגי הכל יהיה בסדר" "ומה עכשיו אני אומרת לכולם?כל הבנים שמעו את זה .." היא אמרה ושמתי שם לב להבעת הפנים שלהשעוד פעם התעצבה ואמרתי "אנחנו נגיד להם אל תדאגי ..אתם יכולים לרדת חיות" צעקתי לכולם והם ירדו .. "חיבוק משפחתי " הארי צעק וחיבקנו אותה כולם "אוקיי חנקתם אותי" היא אמרה והשתעלה בכוונה גרמה לי לצחוק .. רציתי להגיד לה שתסמוך עליי בהכל אז הובלתי אותה בידי למטבח ואמרתי "רק שתדעי את יכולה לספר לי הכול" היא הנהנה בראשה ונתתי לה את התרופה וצחקתי תוך כדי ששמעתי את התגובה שלה "פוייי..איככ זה מגעיל" ועניתי " "אין מה לעשות תשרדי " עם חיוך מטומטם שמיחיד מחקתי שמענו את הארי צועק לזאיין "יאללה אוכל זאיין יש פה ערמת חיות רעבות" התחלתי לנשק לה את הצוואר ולא שמתי לב שזאיין נכנס ואז הוא אמר "אחמ אחמ.. יש חדר בשביל זה" וכולנו צחקנו "כשהאוכל יהיה מוכן תקרא לנו" אמרתי ומשכתי אותה במעלה המדרגות "אני צריכה לדבר עם ליאם רגע תחכה לי בחדר..טוב?" היא אמרה ודיי חשדתי מה יש לה לשאול את ליאם? אה לא נורא אני סומך עליה ועליו "טוב אבל אני יתגעגע" אמרתי ועשיתי פאפי פייס "אויש מטומטם" היא קראה לעברי ונעלמה לתוך החדר של ליאם עבר 5דקות עברו 10 דקות כבר התחלתי לחשוד אז הלכתי לכיוון של החדר של ליאם פתחתי את הדלת והם פשוט התנשקו…היא ישר ראתה שנכנסתי והתנתקה ממנו אמרתי "לא זה לא קורה לי" הרגשתי כבר את הדמעות זולגות "לא נו נייל זה היה בטעות" היא אמרה אבל לא הקשבתי וטרקתי את הדלת בוכה רץ לכיוון החדר הכי קרוב.. של הארי נכנסתי וראיתי את הארי בפנים טרקתי את הדלת מאחוריי וראיתי את הארי קם אליי לא ראה אותי בוכה "מה קורה אחי?" הסתובבתי אליו והוא ראה את הדמעות "אוי מה עכשיו?אתה עוד פעם מתגעגע?" הוא אמר ורץ לחבק אותי .. בכיתי בכתפו ואמרתי "לא.. אחותך התנשקה עם ליאם וראיתי אותם.. זה מה שקרה" הבכי התגבר ולא הצלחתי להשתלט עליו משחזר בראשי כל רגע ורגע של הנשיקה שלהם מנסה להאמין שזה רק חלום רע שאני צריך להתעורר ממנו אב לא .. זאת המציאות הארי הרגיע אותי ואמר "די. " וחיבק אותי חזק חזק מנסה להרגיע אותי "אם היא תרצה להשלים היא תבוא אתה תראה! זה היה סתם " הוא אמר וניסיתי להאמין שאין ביניהם משהו סודי כל הזמן הזה.. השתחררתי מהחיבוק שלו .. הלכתי לחדר האמבטיה שבחדר שלו שטפתי את פניי ונרגעתי הלכתי ליד הארי ואמרתי לו "אני אהבתי אותה ואני עדיין אוהבת אותה כל כך איך היא יכלה לעשות לי את זה שניהם? החברה שלי והחבר הכי טוב שלי?" ואז ישר הרמתי מבטי לקול דפיקה בדלת היא לא חיכתה לתשובה וכבר נכנסה.. ישר ראיתי אותה והנשיקה חזרה לי לראש בריפליי הדמעות עלו בגרון אמרתי " אני צריך לצחצח שיניים אני ילך…" קמתי מהמיטה והדמעות כבר התחילו לזלוג ושמעתי אותה ברקע אומרת מנסה לתקן "נייל זה היה בטעו.." לא שמעתי יותר.. טרקתי את הדלת בחוזקה כאילו רצחו מישהו הלכתי לחדר שלי שטפתי את הפנים שלי מנסה להתגבר על שאני ייצטרך לראות אותה עוד הרבה כי היא חולה והיא הולכת להישאר כאן!.. ישבתי קצת על הספה שלי ראיתי בובספוג וזה הצליח בהחלט לרומם את המצב רוח שלי צחקתי עד שזאיין קרא לי מלמטה ללכת לאכול.. לא יכלתי להתאפר ועברתי דרך החדר של הארי ושמעתי אותה בוכה והארי מנסה להרגיע אותה.. לא לקחתי סיכון שייגלו אותי אז ירדתי למטה ו"למרבה מזלי" המקום היחיד שהיה פנוי זה ליד ליאם הבוגד הזה.. התיישבתי לידו וכל הבנים ישבו בשולחן חוץ מהארי ומעדן .. שאר הבנים ראו שמשהו לא בסדר בגלל שאני וליאם לא דיברנו מילה אחת עם השני ובדרך כלל.. אנחנו מקשקשים על הכול כמו זקנות בנות 90 שתקתי וישבתי.. הארי ירד והתיישב בצד ושמר לידו מקום ריק ..תנחשו למי..הבנים ראו שמשהו לא בסדר אבל לא העיזו לשאול.. הם מכירים אותי.. עושים את זה רק לבד לא מול כולם.. ואז.. ירדה עדן ידעתי שהיא תרד כי ראיתי את כל הבנים מזילים עליה ריר לא העפתי את מבטי אפילו עליה..היא לא שווה את המבט שלי היא התיישבה ליד הארי ..באותה שנייה לואי דווקא החליט לשאול משהו "נייל הכל בסדר?" ועניתי יותר נכון צעקתי ..
חמש תגובות ממשיכה ;)