כאן בשבילך – פרק 47

"אדיוט" כעסתי "כבר חשבתי.."
"התגעגעתי אלייך"
"איפה היית? דאגתי לך"
"אחרי שלא מצאתי אותך בחדר, חיפשתי אותך בכל המלון, שמתי לב שעוקבים אחרי אז ברחתי מהר, ומשם פשוט המשכתי עם הכסף שהיה ו.. רגע" הוא חייך אלי "החזרת את הכסף?"
"לא.." היססתי מחייכת הוא צחק
"אל תשכחי שצריך לעשות את זה"
"אני יודעת סיפרתי לרוי-אל" חייכתי "אני מניחה שהוא עשה את זה"
"התחלתי להרגיש לא טוב, והתעלפתי"
"ואז היית בבית החולים" השלמתי אותו
הוא הושיט לי יד "חיכיתי לך"
"חיכית לי?"
"כן, חשבתי מתי תבואי, מתי אני יראה אותך שוב"
"חשבתי שלא נמצא אותך"
"אבל מצאת"
"אני שונאת את התשובות האלו.." עשיתי פרצוף
"אני יכול חיבוק"
"לא"
"למה?"
"ככה"
"ככה זאת לא תשובה"
"למה לא?"
"כי זה לא, את יודעת את זה"
" 'אבל מצאת', זה גם לא תשובה"
"ארבל?"
"מה?"
"אני יכול חיבוק?"
קשה לי לסרב לו, אפילו לא בצחוק "טוב.." צחקתי וחיבקתי אותו
מיכאל בדיוק נכנס יחד עם איתן והאוכל, ישבנו לידו בזמן שאכל, מיכאל סיפר לדניאל שאנחנו עוברים למקום אחר, דניאל אהב את הרעיון הוא חשב שזה התחלה טובה

בערב רוי-אל אישר לנו שכל השותפים של רונלד נתפסו, אבל בכל זאת הוא ישמור עלינו מקרוב, איתן ומיכאל הסתובבו כל הלילה בעיר ליד הבית חולים ורוי-אל היה בבית החולים, אני הייתי קרובה לדניאל אם הוא יצטרך משהו, הבאתי לו את ארוחת הערב, ובהיתי בו בזמן שאכל, כסיים הביט בי
"בואי תיכנסתי" הוא הרים את השמיכה
"אין מקום" צחקתי
"יש" הוא סימן לי, ישבתי על המיטה ואז נישכבתי לידו וחיבקתי אותו
"את רואה שיש" צחק
"אני חצי עלייך" צחקתי
"גם נכון" הבטתי בו "התגעגעתי אלייך"
"גם אני אלייך" נישקתי אותו
"לשיער השחור לעיניים החומות"
"חומות אפורות" תיקנתי אותו וצחקתי "אתה צריך להיסתפר"
"אני יודע, לא הסתפרתי הרבה זמן" צחק "את לא אוהבת אותי ככה"
"אני אוהבת אותך בכל מצב" חייכתי ובהייתי בו
"מה?"
משהו בכך השתנה..אתה נראה פחות סגור משהיית, יותר שמח"
"אני מקווה שזה טוב" צחק "אני יכול עוד נשיקה" הוא ניסה להגיע אלי, קצת כאב לו, אז אני התקרבתי אליו, שמתי את שניי ידיי על הפנים שלו ונישקתי אותו