היפה והחיה / 4 .
" אני חושבת שברחנו להם " רכנה אוור קדימה והניחה את ידיה על ברכייה וניסתה להסדיר
את הנשימות שלה , כן גם אני חושבת , הסתכלתי לאחורה ולא ראיתי אף אחד , נסיתי להבין
איך קרטר לא הספיק לתפוס אותנו , אבל לפחות אני מודה לזה .
הסתכלתי על איפה שנעצרנו , זה אותו מקום שבוא ציירתי את הגרפיטי שלי , אותו מקום שכמעט
תפסו אותנו , זה היה הגרפיטי הראשון שלי , על הבמה ליד הבניין הבית של אוור .
ובגלל זה נעצרנו כאן , אפשר היה להבין את הבחירה שלה , עליתי על הבמה שאני נוגעת בגראפיטי
המתקלף לאט לאט " זה , זה שלי " גמגמתי ואוור עלתה למעלה ועמדה לידי " כן " היא שמה את ידה
על כתפי , הסתכלתי לכיוון שלה וחייכתי , אנחנו אחיות תמיד , באש ובמים תמיד ניהיה ביחד .
" אני זוכרת מתי שציירתי את זה" אוור הנהנה " כן " היא משכה בכתפייה והתרחקה אחורה שהיא
קופצת על הבמה החשוכה , ופורסת את ידייה לרווחה " זה היה מתי שניק ברח מהבית " הסתובבתי
במקום והסתכלתי שוב על הגראפיטי שכתוב עליו 'הלב זה הבית ' בשפה האנגלית , באיתורים
מרהיבים שלא ציירתי כבר מספר שנים , זה היה הגראפיטי הראשון שחשבתי עליו ברגע שנכנסתי
לחדר של ניק וראיתי אותו ריק , ללא שום בגדים , ללא שום חיים , ריק ! וככה היה הלב שלי
מספר שנים עד היום , ידי מיד נהייתה כצורת אגרוף וכנראה שהיא פגשה הרגע את הקיר , נהיה
בו חור ענק , החור שהיה לי בלב ברגע שמישהו קרוב אלי נעלם , בלי לומר מילה .
" אפשר להבין שאת פגועה מהשקרים של אחיך " היא התיישבה על הבמה והתחילה לשחק בחול
, כמו ילדה קטנה , חייכתי .
" לפחות אני יודעת שהוא חי , אם היית יודעת מה קרה לאמא ואבא , או שבעצם את יודעת " צחקתי,
איך היא לא תדע , הרי היא יודעת הכול עלי , כול דבר שקרה לי בחיים .
" כן אני יודעת " היא נשכבה על הבמה " אמא שותה , אבא חושב מחשבות אובדניות והאחות
הקטנה כבר מסתבכת עם המשטרה " הוצאתי לה לשון , כן הרגשתי לא בנוח עם זה , אבל זאת האמת
והאמת כואבת כמו שאומרים , אהבה הופכת את כל העולם .
" שמעי החיים לא קלים " התיישבתי על קצה הבמה וחושך כבר נפל על העיר , רק שתי מנורות מהירות
עלינו " אני יודעת " התורממה אוור ונשענה על ידה .
" לא ידעתי שזה מה שקרה למשפחה " שמעתי קול , זה היה הקול של ניק , הרמתי את מבטי וראיתי
שהוא עומד מתחתי , קפצתי ועמדתי על הרגליים , אוור קפצה גם היא והתחלנו ללכת אחורה , ניק
הניח את ידיו על קצת הבמה וקפץ עליה " הי אתם , אסור להיות כאן בשעות האלו " שמענו צעקה
של אחד השומרים השמנמנים שרץ לכיוננו , עוד הזדמנות למה לברוח מניק ומקרטר שקפץ גם
הוא מהבמה , התחלנו אני ואוור לברוח , לעבור את הסימטה הזאת לעבר הגדר שאני וקרטר
ניפגשנו בפעם הראשונה .
" הם מאחורינו "? לא הסתכלתי לאחורה , זה היה סתם מעקב אותנו , לא שמתי אפילו את הנעלים ,
רצתי ברגליים חופשיות על המדרכה , קפצתי ועברתי את הגדר , ראיתי את קרטר וניק מאחורינו .
אוור קפצה לידי " בואי " היא משכה אותי לכיוון היער , איזה כיף לחזור לפה שוב , אוף !
" רוי " תפסו אותי !
זה היה קרטר , הוא תפס אותי מהיד , נעצרתי והתנשמתי לרווחה , הוא משך אותי לכיוון עץ וסגר אותי
שהשוטרים לא יראו בזמן שהם מנסים לעבור את הגדר " עזוב אותי , אמרתי לך כבר שאני לא
רוצה שנדבר " הוא שחרר " רוי , אני לא מכיר את היער הזה טוב ואני מעדיף שלא יתפסו אותי ,
קרטר יקח אותך למקום בטוח , אני יבוא עוד מעט " נשפתי בבוז .
" לא רוצה קשר לקרטר ולא רוצה קשר אליך " שלבתי את ידי , לא רציתי ללכת איתו , ולא רציתי
לעזוב את אוור " אני לא עוזבת את אוור " הוספתי .
"אל תדאגי , את פה הכי פחות מסובכת עם החוק , אני חושבת שעדיף שתצילי את עצמך " היא משכה
בכתפייה .
" לא " נשארתי על המקום שהאורות של הפנסים של השוטרים התחילו להתקרב אלינו .
" לכי " דחפה אותי אוור " עכשיו או שאל תדברי איתי " התחילו לצאת לי דמעות מהעיניים " לכי "
היא הצביעה על קרטר " עכשיו "! היא צעקה , אפשר להבין שהשוטרים כבר הבינו מאיפה הרעש .
הסתובבתי והתחלתי לרוץ עם קרטר שדמעות מאיימות מציפות את עיניי ..
תגובות (7)
אני כלכך אוהבת את הסיפור הזה!!!!!!
תתתתתמשייכיי
תמשיכי כבר !!!
אנשים , קוראים וערפדים – להיכנס לפה !!!
תתמממשיכייייייייי!!!!
חחחחח המשךךךךך!!!! :)
טוב שמעי אני בשוק את מדהימה פשוט! איזה סיפור מותח אבל תוך כידי זה עצוב ומרגש ואמיתי שלא חוסך בפרטים.. מבין המרתקים והיפים ויש לך כישרון כתיבה אדיר!!
את חייבת להמשיך!!
לאא שמתיי לב שהפרק יצאאא
איזה מדהיםם!
אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך!
תמשיכייי דחוףף מחכה