בקי
הספר הראשון שכתבתי בשם "ביכורים" ריגש אותי מאד בעת כתיבתו ומרגש אותי לא מעט כעת כשאני מעבירה אליכם פרקים פרקים .
מקווה מאד שגם אתם קוראי היקרים תמצאו בו אולי משהו שחוויתם גם אתם או אולי תתעניינו בו בתור ספר רגיל.

"ביכורים" סיפור עלייתי ארצה

בקי 02/05/2011 579 צפיות אין תגובות
הספר הראשון שכתבתי בשם "ביכורים" ריגש אותי מאד בעת כתיבתו ומרגש אותי לא מעט כעת כשאני מעבירה אליכם פרקים פרקים .
מקווה מאד שגם אתם קוראי היקרים תמצאו בו אולי משהו שחוויתם גם אתם או אולי תתעניינו בו בתור ספר רגיל.

אכן הגענו עם הכרכרה לתחנת הרכבת , שרר קור עז קור שגם את הנפש הקטנה של בקי קירר והקפיא. עצוב היה לראות ילדה קטנה מאד מבוהלת עוזרת לאחיה להתקדם הלאה ומנסה להוריד קצת מהעול על האבא שהיה כל כך טרוד כל כך עמוס והאימא עם כרסה בין שיניה צעדה מאחור כאילו הייתה המאספת וכך אימא ששומרת על משפחתה כמו לביאה המגוננת על ילדיה גוריה ומנסה להקרין חום פנימי משלה שאולי אולי יחמם את גופינו והחשוב מכל את נשמתנו גם עם בטן גדולה של הריון מתקדם לא קיטרה , לא נאנחה , רק ניחמה ועודדה ובקול שקט ומרגיע אמרה נגיע לארץ שלנו למולדת שלנו וכל תלאות הדרך יישכחו ייעלמו קדימה בקי תמשיכי חמודה כי את ממש ילדתי הגדולה והמאוד מאד אהובה. השתדלתי לא לצער את אימי (אגב – התנהגות כזו כלפי אמי נמשכה לאורך כל חייה אהבתי אותה אהבה עזה ובשבילה הייתי מוכנה ללכת באש ובמים) – וכמובן רציתי להקל גם על אבי ועזרתי ככל שניתן לצפות מילדה כה רכה בשנים , ילדה שגדלה עם כל טוב ולפתע נקלעה לסיטואציה שונה, קשה, ועליה לתת כתף, אך למה להקדים את המאוחר למוקדם אמשיך בסיפורי וכפי שציינתי, רק עכשיו כשהגענו לתחנת הרכבת עלינו כעבור זמן מה על הרכבת שהייתה צפופה מאד, אך הסתדרנו והיעד היה להגיע לבקרה שביוגוסלביה נסיעה של ימים מספר באותה רכבת ושם אמורה הייתה להמתין לנו אניית פאר שנפליג בה והיא זו שתביאנו לארץ. נסענו ברכבת 3 ימים. ימים לא קלים עם הרבה עצירות בדרך לבקשת הנוסעים מאחר והיו בינינו הרבה מאד קשישים הרבה מאד ילדים ואף כמה נשים בהריון והכל היה לא קל אך עם רוח איתנה (אגב: לבתי האהובה עלי אהבת נפש קוראים איתנה )– לעיננו נגלה חזיון מרהיב בנמל עגנה אניית פאר ממש כך ושמה היה פאן – " קרצ'נט) לימים "עצמאות" והיא היא תפליג ותוביל אותנו לארץ ישראל. כל העולים אלפים במספר עלינו אט אט לאנייה היפהפייה ומצב רוחנו השתפר מאד וממש כולנו היינו שמחים ושירה ספונטנית החלה להישמע כאילו מנצח עומד עם שרביטו ומנצח על תזמורת מיומנת אך זה היה מרגש יותר מתזמורת מקצועית אלה היו אנשים חדורי בטחון חדורי מוטיבצייה חדורי רצון, אנשים שעזבו מאחוריהם בתים יפהפיים, משרות רמות כספים רהיטים (בקי את הפסנתר השאירה) אך הכל למען מטרה נעלה כנאמר "אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה" ואכן וכעבור זמן לא רב יצאה האנייה לדרכה והפליגה במימיה הכחולים והשקטים של בקרה לאן לאן ? לארץ ישראל שלנו רק שלנו לארץ המולדת שלנו ושם נתקבץ מארבע רוחות שמים ונתייחד עם היהודים שכבר נמצאים בה ונקלוט את הבאים אחרינו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך