פנימיית החסד, פרק ראשון- מהקצה אל הקצה

תקציר על הדמות שבפרק:
נטליה בת 17, גרה בהארלם שבניו יורק, שכונת עוני של אתיופים. היא ילדה שלא אכפת לה מהחיים, מהלימודים ומעצמה בכללי. היא אוהבת לעשן ולרסס גרפיטי על הקירות. ההורים שלה השקיעו את כל חסכונותיהם בשביל לחסוך לפנימיית החסד באנגליה.
ואז הכל השתנה..

***
נטליה גררה את המזוודה החבוטה שלה מתוך תא המטען, והקשיבה באדישות לקולות המשתעלים של האנשים בשדה התעופה כאשר היא הדליקה את הסיגריה שלה. היא קפצה למונית ובן-רגע נאלצה לכבות את הסיגריה לקול צעקותיו של הנהג.
אנגליה אף פעם לא הרשימה אותה. כאילו, הגלגל הענק שלהם הוא לא כזה אטרקציה גדולה. המזחלות ניילון שלהם על ערמת האשפה כיפיות הרבה יותר. כן בטח.
או אולי זה בגלל שלמשפחה של נטליה מעולם לא היה כסף לזה. התעלמות מתוך שאפתנות, או קנאה.
פנימיית החסד הייתה מקום ענקי מלא עצים ופרחים ואנשים בבגדים נקיים. נטליה בהתה פעורת פה בילדים האנגליים, עם עיניהם הכחולות ושערם הבהיר ובעיקר, עורם הלבן.
היא שמעה כמה נערות בנות-גילה מצביעות עליה ומצחקקות. היא הרגישה לא בנוח עם כך. בהארלם כולם נראו אותו דבר ולכולם היה שני שקל לשבועיים.
אבל כאן המצב שונה.

״לא נכון.״ נטליה התעצבנה וכמעט קימטה את הרשימה. ״אני עם המפגרת הזו, נו, האמריקאית? דייי.״
כשהיא נכנסה לחדר עם הרשימה ביד היא שכחה שהיא עצבנית. כיסויי המיטות היו מוסטים ומקופלים. טלוויזיה נקייה מאוד ושטוחה חוברה לקיר ונדמה שהיא מרחפת. במקלחת היו המון סבונים ומגבות. מושלם.
נטליה פירקה את הגולגול הקבוע שלה, התפשטה ונכנסה למקלחת. עכשיו, כשיש לה כל כך הרבה מוצרי טיפוח, אולי היא תצליח לשנות את הלוק שלה בן רגע.
בארון היו בגדים בכל צבעי הקשת. היא הסתכלה במגירה השנייה ולא היה שם כלום. כמובן. במצב הכלכלי שלהם.
היא בחרה גופייה שחורה צמודה ומכנסיים כחולות כהות. היא לבשה את הסניקרס שקיבלה לסוויט- סיקסטין שלה. בזמנו זה היה הדבר הכי יפה שראתה. עד עכשיו.
השיער שלה היה כמו משי. היא לא אהבה את זה בכלל. היא ייבשה אותו ופרעה אותו בעצבנות, קשרה אותו בקוקו מסורבל מאחורי הראש.
בדיוק נכנסה השותפה שלה. היא תקעה בה פרצוף. ״את?״ נראה שהיא נגעלת. ״כן, אני.״ ענתה נטליה בעצבים.
״תבחרי מיטה ותעופי מפה.״ אמרה האמריקאית.
נטליה העיפה את המזוודה על המיטה התחתונה, פתחה את החלון וקפצה למטה.
לעוף, פשוטו כמשמעו.

״למה היא עשתה את זה?״
״איזו מטורפת.״
״אתם חושבים שמיס תרשה לה להישאר?״
נטליה פקחה את עיניה והביטה על הילדים. היא קמה ונופפה בידיה. ״לכו!״ קראה, והם הסתלקו מהר.
בדיוק אז באה סגנית מנהלת הפנימייה, מיס ווינטר. ״גברת איימי, בואי איתי.״
״איימי?״ אמרה נטליה בבלבול.
״כן, גברת איימי. זהו שם המשפחה שלך.״ הילדים צחקו צחוק גדול. מעליב.
נטליה קמה בסרבול, תוך העפת מבט עצבני בילדים. מפגרים. היא אפילו לא טרחה לנקות את החול משערה.
מיס ווינטר הובילה את נטליה לחדר שלה, חדר עם קירות לבנים ונקיים ותמונות ממחזורים ארוכים של הפנימייה.
״מה קורה לך?״ שאלה מיס ווינטר כשהתיישבה על הכיסא הנוקשה.

״If you take me down,tonight.. Every time I say.."
נטליה עמדה במקלחת ושרה את השיר האהוב עליה, ״down tonight". זה היה שלושה ימים אחרי העונש של מיס ווינטר, לכתוב שש מאות פעם ״אני לא אסכן את החיים שלי ואת השכר של הפנימייה המפגרת שאני בה.״ טוב, היא די המציאה את השורה האחרונה, אבל ככה היא מרגישה.
לא היה לה מושג למה, אבל היא שמעה דלת נפתחת. ואז מישהו נכנס למקלחת.
״היי!׳ צרחה נטליה וסגרה את הווילון של המקלחת.
״תרגיעי, כושית.״ אמרה השותפה האמריקאית שלה, ג׳ניפר. ״שמעתי שירה ממש יפה אז נכנסתי לבדוק אם השארתי אולי את הטלוויזיה פתוחה על ׳אקס פקטור׳.״ בזמן שהיא דיברה היא לעסה מסטיק. זה גרם לדיבור שלה להיות משובש ולא מובן. ״ואז שמעתי שזה מהמקלחת, אז באתי לבדוק מה זה.״
״את צריכה לבדוק את האינסטינקטים שלך, אחות.״ אומרת נטליה וכיסתה את גופה הרזה במגבת שהניחה על זכוכית המקלחת. ״אם שמעת שירה. מהמקלחת. אז הדבר האחרון שאת צריכה לעשות זה לבדוק מה זה.״
״לא חשבתי שזו את.״ אמרה ג׳ניפר וניפוחה בלון גדול של מסטיק. ״בחיים לא שמעתי אתיופית שרה יפה כל כך. חשבת פעם על קריירה ב׳אקס פקטור׳?״

״נו, ג׳ני.. די..״
״תפסיקי, נט. הכל יהיה בסדר!״ אמרה ג׳ניפר וסידרה את השרשרת של נטליה, עם לב שחור עליו.
לפני חודש וחצי נטליה וג׳ניפר נפגשו במקלחת, כשנטליה שרה את ״down tonight". מאז הן הפכו לידידות, למעשה החברות הכי טובות. כמובן שג׳ניפר חשבה שנטליה צריכה לשיר בתוכנית מפורסמת. המשפחה של נטליה לא הייתה יכולה לבוא לאודישן שלה ב׳אקס פקטור׳. אין להם כסף לזה. אז נטליה עברה מבחנים ועוד מבחנים במשך המון זמן, והתקבלה לאודישן הקובע, היום.
״ותזכרי, את מהממת. הם ימותו עלייך!״ אמרה ג׳ניפר בהתלהבות. נשמע קול זמזום. ״נטליה איימי.״
״זה הרגע, אחות!״ ג׳ניפר מחבקת את נטליה בקצרה שנייה לפני שהיא עולה על הבמה.
נטליה ראתה שם כמה שופטים. היא זיהתה את בריטני ספירס והתרגשה מאוד. היא לא זיהתה אחרים.
״אז.. נטליה איימי.״ אמר אחד מהם. ״תשירי.״
נטליה התחילה להגיד את המשפט הראשון של השיר בקול שקט, ולרגע היה לה בלאק- אאוט. היא הרגישה את ליבה הולם בחוזקה, את נשימתה נעתקת. למה היא הלכה לפה בכלל?
היא הבחינה בג׳ניפר בשורה הראשונה, זוקרת אגודלים ומהנהנת. נדמה שפתאום יש הרגשה בטוחה יותר.
״If you down tonight, to take you there."
הקהל השלים איתה את השורה הבאה.
״I am the moon, you can't stop me.."
היא ממש חייכה עכשיו.
״down tonight, to your heart, in my mind, to your body."
זה באמת אפשרי? יכול להיות שהיא תתקבל?
״and down, down tonight, the moon is my light!"
בריטני הסתכלה עליה וחייכה חיוך גדול, של סיפוק.
״down tonight!"
היא קדה קידה ושמעה את מחיאות הכפיים הרמות. האדרנלין פעם בתוכה כמו סם. כמו סם.
״נטליה,״ אמרה אחת מהשופטות. מהקהל נשמעו צרחות ״דמי, תעבירי!״ אהה כן, דמי לובאטו.
״הקול שלך מדהים, אי אפשר לעצור אותו. זה כמו פעמונים ברוח ממש. משתלב נהדר עם המנגינה הרועשת. אני מעבירה.״ הקהל צעק, צרח.
״זה מדהים.״ אמרה בריטני. ״פשוט מדהים. מזמן לא שמעתי קול שנגע לי ללב כל כך.״
הקהל היה מאושר. נטליה הרגישה בדמעות זולגות על לחייה.
״נטליה יקרה.״ אמר אחד מהשופטים. ״הקול שלך באמת מדהים, אני מסכים עם בריטני ודמי. אבל.. חסר לי משהו. זה היה יותר מדי רועש, ולמרות שהשיר אמור להיות כך, עדיין יש בו משביב השקט.״
הקהל הפסיק לנשום.
״אני לא מעביר.״

״אני אפס!״ צרחה נטליה. ״פשוט אפס!״
״די כבר, נטליה.״ כשג׳ניפר קוראת לנטליה בשמה המלא זה חמור מאוד. ״מספיק. עברת את המבחנים והאומה צפתה בך.. זה לא מספק אותך?״
״לא!״ שואגת נטליה.
ג׳ניפר יצאה מהחדר וטרקה את הדלת בחוזקה. היא צודקת. לנטליה עצמה נמאס מהבכי ומההתבאסויות שלה.
יכול להיות שהיא באמת לא התאימה לתוכנית, אבל זה.. היה כואב. לראות את עצמה כמעט עוברת אבל בסוף לא.
בבוקר היא לא יוצאת מהחדר שלה, מסרבת להגיע לארוחות ולשיעורים. היא באמת מרגישה שחסר לה משהו שיעסיק לה את המוח.
היא פתחה את המגירה שלה שהיא אמרה לעצמה שהיא בחיים לא תפתח אחרי שהיא נפגשה עם ג׳ניפר. במגירה הזו היו תרסיסי צבע.

״עבריינית, מה?״
נטליה הפילה את התרסיס. היא ראתה את אחד מהאמריקאים, ילד בן שמונה עשרה, שמסתכל עליה.
״את כועסת על השופטים שלא העבירו אותך?״
היא התיישבה לצדו על ספסל קרוב. ״כן.. הייתי ממש קרובה. אבל כנראה שלא התאמתי לזה.״
״את צריכה עזרה בגרפיטי?״ הוא שואל.
״האמת..״ היא הרגישה שהיא מחייכת. ״כן.״
״אני חייב להגיד שאני מבין אותך.״ אמר הילד. ״ בגיל שתים עשרה הייתי בתחרות ציורים ואמרו לי שאני מזעזע. במילים האלה, כן.״ הוא אמר בתשובה למבטה של נטליה.
היא שלפה חפיסת סיגריות. ״רוצה להסתמם ולשכוח מהכל?״
הוא חייך ולקח סיגריה. ״לא עישנתי הרבה. לא מרשים לי.״
״אז אני מניחה ששנינו עבריינים.״ אמרה. הוא היה יותר מדי קרוב אליה. בשפתיו דבק ריחו של אוויר הערב והסיגריות..

״טוב, נטליה.. הגענו למסקנה.״
נטליה שיפשפה את עיניה, שעיגולים שחורים התחילו להצטבר מתחתיהן. ״נו?״
״אל תתחצפי.״ אמרה מיס ווינטר.
״את תלכי מהפנימייה. עוד היום.״ אמרה המנהלת, מיס בלק-טונס. נטליה השפילה את עיניה אל ידיה הצבועות בתרסיס.
״שאני אלך לארוז?׳ אמרה נטליה.
״בשמחה.״ אמרה מיס בלק-טונס.
היא יצאה מחדרה וגררה את עצמה לישיבה בעודה אורזת את חפציה המעטים. כולל התרסיסים הריקים. כולל התמונות שלה ושל הילד האמריקאי הוא, חואן. זה שהיא נישקה פעם ראשונה בחייה.
הוא גם עף מהפנימייה. מרצונו. הוא נתן לה מספר טלפון אף שידע שאין מצב שהוא ישתמש בו אי פעם.
היא נסעה שוב במכונית אל שדה התעופה, אבל במקום לחץ והתרגשות היא הרגישה ריקנות מטרידה.

״נטליה, נטליה!״ היא שמעה את תושבי הארלם צועקים. הם בוודאי ראו את האודישן של אקס פקטור. היא ראתה מזווית העין את החבר שלה, קורי, והרגישה עצב ואשמה.
״אני מניח שפגשת מישהו אחר,״ אמר קורי וחיבק אותה.
״לא, נראה לך.״ אמרה נטליה וצחקקה צחקוק עצבני.
בדיוק אז נפלו התמונות מתיק הגב שלה..

הסוף.