איליין בלו 2 פרק י': ההצלה בדרך

"אני חייבת" צל עבר מעבר לדלת.
"איפה את, איליין? צאי מהמחבוא" אותו קול מוכר לחש.
"את לא" מירור אמרה, קולה היה מר מדמעות.
"אני פה" קולי רם, מביטה במירור בטיפה חרטה.
הצל פתח את הדלת, טובי בעל עיניים שונות התגלה מול עייני, השעון הגיע לגרגיריו האחרונים.
"איליין, איליין, איליין" קול שלא הופיע בחדר דיבר. לפתע פקחתי את עייני, משרג "רקתום" מילא את הרקע.
"איליין, את מתעוררת?" פרצופה של מירור הופיע לפניי, הבהיל אותי.
"הפחדת אותי" היא נאנחה.
"מנה קרה?".
"התעלפת יקרתי" היא חייכה, עבר זמן רב מאז שראיתי את חיוכה.
"התעלפתי?" מלמלתי. עכשיו הכל היה ברור, הלס רצה שאני אמות, גרם לי להתעלף ולהראות לי את עתידי.
לפתע הבזק אור ירוק מהתיק שלי, הניצב על השולחן ללא נוע.
"סקאי!" היא הגיעה פתאום.
"ידעתי שתבואו לפה בסופו של דבר" היא אמרה.
"מה כוונתך?" שאלתי אחרי שחיבקתי אותה.
"הוריי סיפרו לי על הארגון, אמרו שיש פה שער".

"שער?".
"שער לעולם שבין החיים למתים" מירור השלימה.
"אז הוריי כלואים שם, בעולם שבין החיים למתים?".
"וגם אני, אהובתי" לפתע ראיתי את פניו הטובות והמוכרות של טובי, "אני מחכה לך".
"כולנו מחכים לך" הוריי הופיעו מאחריו. פניו היו רגילות, שום רע בעיניו לא נראה, זה טובי שאני מכירה- זה טובי שאני אוהבת.
"אני באה, חכו לי" אמרתי להם והתמונה נמוגה. עכשיו אני יודעת, אני יודעת מה לעשות. אני חייבת למות, חייבת להציל את הוריי ואת אהובי- אני פשוט חייבת!.
טובי, הו טובי, כל-כך מגעגעת! תדע שאני באה, אני אבוא, אני אגיע ואציל אותך, אגן עלייך מפני כל צרה.