סודות של העבר-פרק 8 חלק א

"אני לא מאמינה שהוא עקף אותי !" צעקה מיקה על סוזן בבוקר. הם הסתכלו על לוח הציונים והתפלאו.
כרגיל, סוזן היתה במקום הראשון עם הציון מאה, אבל מה שהפתיעה אותם היה שמיקה, שבדרך כלל היתה במקום השני, ירדה לשלישי וגייק תפס את מקומה.
הם היו בהפרש של שתי נקודות בלבד, אבל מיקה עדיין רתחה.
"איך יכול להיות שאני קיבלתי 95 והוא קיבל 97 ? "שאלה את סוזן והסתכלה עליה במבט חשדני.
"אני לא יודעת, אולי הוא פשוט למד הרבה או משהו" אמרה סוזן בתמימות והפנתה את מבטה חזרה לעבר הלוח. אור היתה במקום העשירי. היא קיבלה 72 זה לא כזה גרוע. לפחות לא אפס.
"בוקר טוב " אמר גייק והסתכל על כולם. התלמידים שהיו בכיתה הסתכלו עליו והתחילו להתלחש.
"מה קרה? " שאל גייק והתיישב בשולחנו, ליד סוזן.
"אתה מדורג במקום השני בציוני המבחן בחשבון, אתה יודע? אתה הקפת את מיקה בשתי נקודות. היא היתה מקום שני, עכשו שלישי " אמרה סוזן והניחה את ידה על כתפו. היא הרגישה עצובה בשביל מיקה, שירדה דרגה בציון, אבל גם שמחה בשביל גייק,אחרי הכל היא זאת שלימדה את גייק את החומר, ובזכותה הוא מקום שני.
גייק הסתכל על סוזן וחייך. הם העבירו דרך מבטם את מה שלא יכלו להגיד בקול.
"יש לי הרגשה שאת מעורבת בסיבת הציון שלו, סוזן " אמרה מיקה בנימה מאשימה והצביעה על סוזן.
"מה פתאום, את סתם מדמיינת. בכל מקרה השיעור התחיל" אמה סוזן והתיישבה במקומה.

ספרות.
שיעור בעל שפה גבוהה, ביטויים קשים וחיוב הקשבה. לסוזן בדרך כלל לא היתה בעיה עם שיעור ספרות, אבל לילה שעבר הותיר אותה באפיסת כוחות. כשהגיעה הביתה וגילתה שאין חשמל ושהוריה לא נמצאים, היא החליטה ללכת לישון, אבל כל הזמן היתה לה הרגשה כאילו מישהו נמצא בבית , אבל כשירדה למטה והסתובבה בכל החדרים, היא לא ראתה אף אחד. היא נרדמה מאוחר מאוד אתמול וכל
האנדרנלין שלה מהבוקר נעלם.
"סוזן, סוזן הכל בסדר? " שאלה המורה בפנים חצי מודאגות. סוזן הרימה את ראשה וראתה שכל הכיתה מסתכלת עליה. היא מיהרה לענות "כן המורה, מצטערת ".
"את יכולה בבקשה להקריא לנו את החיבור שכתבת בנושא " אמרה המורה וחיכתה בסבלנות. סוזן ידעה שעכשו היא בודקת אם היא הקשיבה בשיעור או לא.
היא דפדפה לעמוד האחרון והקריאה :

"אני נעמדת ליד חלוני בזריחה, וצופה בירח נעלם.
השמש באה ותופסת את מקומו, עולה לאט לאט אל השמיים ומאירה את העולם.
אני שומעת את ציוצי הציפורים, ורואה את הרוח מעיפה את העלים מעלה.
אני רואה מרחוק את הנחל הזורם לו לאיטו ואת הפרחים הפורחים בצבעי האביב.
השמש שוב שוקעת ואורה הופך זהב.
הציפורים חוזרות לקינם ואת השקט ממלא קולם של הינשופים.
"לאן נעלמו הציפורים ? " שאל ילד את אימו, והיא עונה לו " הם חזרו לביתם, לילדיהם".
האם משכיבה את ילדה לישון ואומרת לו שכשיקום מחר בבוקר, הציפורים שוב יצייצו ".

סוזן סיימה להקריא את חיבורה. השקט בכיתה הלחיץ אותה. היא הסתכלה על המורה וראתה שעל פניה מבט המום, וכמוה גם התלמידים בכיתה.
"וואו סוזן … זה..ה.." המורה לא ידעה מה להגיד. נראה היה שהחיבור של סוזן הרשים אותה מאוד. היא התחילה למחוא כפיים והתקרבה אל סוזן.
"כתבת זאת לבד? " שאלה לבסוף המורה.
"כן " ענתה סוזן ולא פירטה.
"זה מצוין. כישורייך השתפרו מאוד משנה שעברה. אולי בכל זאת תשקלי להצטרף למועדון הכתיבה שלנו ? " שאלה המורה ובעיניה היה מבט של תחינה.
"אני יחשוב על זה ". אמרה סוזן ופנתה לסדר את הציוד שלה.
" היא שוב ניסתה לגייס אותך למועדון שלה ? ,שאלה מור ואחזה בתיקה. המורה לחשבון לא הגיעה, ולכן החליטו לקצר להם את היום.
"כן, אבל אני חושבת שהיא יודעת שאני לא יצטרף". אמרה סוזן ופנתה כיון הדלת. היה לה משהו חשוב לעשות בבית.
"אם תראי את גייק תגידי לו שהלכתי הביתה, אוקי? להתראות " אמרה סוזן ומיהרה לסגור אחריה את הדלת. היא התקדמה לביתה וכבר היתה קרובה כשראתה את הצללית השחורה מגיחה מחצר האחורית של ביתה. היא התקרבה בשקט וניסתה לראות עם מי היא מדברת. היא ראתה צללית של דמות שעמדה
שם, אבל לא הצליחה לראות אותה בבירור.
הצללית והדמות התחילו להתקדם לעברה, והיא מיהרה להתחבא מאחורי דוכן קטן. היא קיוותה שהם לא יראו אותה.
"אני אומרת לך, זה לא יצליח… היא היתה חזקה מדי…. הוא חלש… " קטעי השיחה ששמעה העבירו בה צמרמורת. היא התגנבה במהירות לביתה וסגרה את הדלת.
היא הניחה את התיק שלה בסלון, והלכה לעבר המרתף. היא נכנסה דרך הדלת הסודית….. והתנגשה בספר מעופף. היא פתחה את הספר וגילתה בפנים מראה. על המראה בצד היה רשום משהו בקטן:
" לכל מי שיראה את זה, אם את/ה רואה את זה, סימן שקיבלת את כוחותיי.
אם את/ה יודע/ת להשתמש בהם, אז את/ה תמצא/י את התמונה והאזהרה ".
היא הסתכלה על המראה בחיפוש אחר עוד משפטים או רמזים. כשעמדה להפוך את המראה, היא ראתה סמל של כוכב קטן. היא נגעה בו בעדינות, ויד ימין שלה התחילה לזהור. היא כיסתה את הכוכב בכל ידה והמראה התחילה להשתנות.
היא הסתכלה על המראה, ובמקום לראות את עצמה, היא ראתה ילדה בעלת שיער בלונדיני, ועיניים חומות. היה לה חיוך מכשף וסוזן הבינה מי זאת. זאת היתה אליסון אלן, המכשפת הראשונה ובעלת
הספרייה הסודית.