אהבה וצרות אחרות המשך 6

"אני יודע שאת עשית את זה"
"אין לי מושג על מה אתה מדבר.."
"קדימה ליה תודי.."
"אוקיי דבר ראשון השם שלי כבר מזמן לא צריך לצאת מהפה שלך ואם מדברים על פה..איפה עמית כדי שתאוורר את הריח הזה.."
"מצחיק מאוד..רק חבל שאת לא קולטת שהבדיחות שלך כבר לא מצחיקות.."
"אני לא קולטת? אתה באמת רוצה לדבר על קליטה עכשיו?"
"מה?"
"אתה זה שלא קולט שאין שום סיכוי שאני יעבור את הצבא כשאתה המפקד שלי.."
"רוצה להתערב?"
"באמת? רוצה להתערב? איפה אתה חי? אפילו פיקאצ'ו לא עושה את זה! להתערב.."
"ליה..סליחה..ה-טירונית ליה.." דור חייך והמשיך "את צריכה כבר להשלים עם זה.." הוא התרחק מהמקום והשאיר אותי עם מבט זועם "הדר!" צעקתי והתקדמתי אל עבר הקפיטריה "היי..איך הלך לך עם דור?" היא שאלה אותי כשהיא יושבת עם עוד כמה חברים על מדרגות הקפיטריה "אני צריכה להשלים עם זה שהוא יהיה המפקד שלי..זה מה שהוא אמר לי" הסברתי לה את כל השיחה ומבטי הזועם לא השתנה "ליה.." הדר מלמלה והסתכלה אל מעבר כתפי "מה קרה?" סובבתי את ראשי וראיתי את דור ועמית נכנסים למבנה המפקדים "בן.." מלמלתי ועצרתי את עצמי מלקלל "הדר?" שמענו קול עמוק והסתכלנו מעלה "כן?" הדר מלמל מסונוורת מהשמש "היי..אני זיו אני מכיר את בן דוד שלך.." הוא חייך "אה..כן ואני לגמרי יודעת על איזה דוד אתה מדבר.." היא צחקה וזיו חייך "אוראל" הוא גיחך "אוראל? רציני?" היא התחילה לדבר איתו ואני הלכתי מן המקום בזהירות "ליה חכי אני באה איתך.." הדר חייכה בנימוס לזיו ובאה איתי "מה קרה? ריח רע מהפה? שניים חסרות?" שאלתי אותה בזמן שאנחנו מתקדמות אל עבר הבניין "גמגום.." הדר צחקה "הוא מגמגם?" שאלתי לא מבינה "לא הוא..אני.." היא חייכה והעיפה מבט לאחור "גאד איזה נסיך!" היא צחקה כשמבטיהם נפגשו "אהבה..פתאום היא מתפרצת! מה היא רוצה? " התחלתי לשיר כשהדר השלימה אותי "את המפקד הנסיך הזה!" שנינו צחקנו ונכנסנו אל עבר הבניין "וואט דה פאק!" צעקתי כשראיתי את בן ושון מדברים עם עמית ודור "מה קרה? את מכירה אותם?" הדר שאלה לא מבינה "כן..חברים.." מלמלתי בזעם והסתכלתי על שניהם,צוחקים בהנאה ועוקצים אחד את השני כשדור ועמית מחובקים "יש לי רעיון..בואי.." אמרתי בתחמנות והתקדמתי אל מכונת הקפה שהיית ממוקמת מטרים ספורים לידנו "מה את עושה?" הדר שאלה לא מבינה "מה בא לך? שוקו,קפוצ'ינו,הפוך קצר,הפוך ארוך או שבכלל את בקטע של מים?" שאלתי אותה ובלי לחכות לתשובה הכנתי לשתינו כוס של שוקו וקפה "אוקיי אפשר הסבר למה אנחנו שותות שוקו וקפה? ולמה אני קיבלתי את הקפה?" חייכתי אליה והתקדמתי אל עבר דור "פשוט תעשי כמוני.." חייכתי את החיוך הכי יפה שלי 'ובלי לשים לב' נתקלתי בדור וכל השוקו נשפך על מכנסיו "עכשיו.." מלמלתי להדר "אוי!" היא שמה את ידיה על פיה "אנחנו כל כך מצטערות!" צעקתי לו "פאק!" הוא צעק והסתכל עליי "מה את מטומטמת? את רוצה להרוג את חבר שלי?" עמית צעקה וכולם הסתכלו עלינו "רק לפגוע בו קשות.." מלמלתי להדר שהחניקה צחוק "אני נורא מצטערת זה היה בטעות!" צעקתי בחרטה "זה בסדר עמית..זה היה בטעות.." דור הסתכל עליי במבט רציני כשעל פניי חצי חיוך "תודה.." אמרתי לו והסתובבתי ללכת מהמקום "וזאת הסיבה.." הוא החל לומר ואני עצרתי במקום "שליה תכבס את הבגדים של כל המפקדים.." דור חייך וכולם השמיעו קולות גיחוך "מה?" שאלתי באי אמון "לחזור על זה? לא הובכת מספיק?" החיוך שעל פניי ירד ועלה על פניו,בדיוק באותו היום בכיתה "אין בעיה!" חייכתי "כל מה שיעזור למפקד האהוב עליי להפסיק להימרח על טירוניות!" חייכתי בנחמדות כשעמית הסתכלה עליו בזעם "מה?" היא שאלה "אני לא מספיקה לך?" היא שאלה שוב "את באמת מקשיבה לה?" הוא שאל ועמית התקדמה אליי בזעם "את ילדה מסכנה.." היא מלמלה ויצאה מן הבניין..