קצה העולם – פרק 10 – ההתחלה של הסוף
המים שמייג'ה גלש עליהם היו ירוקים, העננים נראו אפורים. איך זה יכול להיות? ככה נראה קצה העולם? היה גם ממש קשה לנשום, האוויר חנק את הריאות של מייג'ה.
"אני לא מבין מה בסדר… זה אמור להיות פה"
מרחוק, מייג'ה יכול היה לראות מבנה קטן שצף על המים. מייג'ה התקרב אליו. אבל ככול שהתקרב, היה נראה שיש שם שני ארובות גדולות שיוצא מהן עשן. היה שם גם אורות מהבהבים. משהו לא כראוי.
"אם אני אתקרב עוד קצת…" מייג'ה התקרב במהירות.
ולפתע, עלתה מהמים פלטפורמת אבן ענקית שהלכה לכול אורך הים עד לבית המוזר. מייג'ה רקע את רגליו על האבן, והתחיל להחליק עליו.
מפעל. זה קצה העולם? חשב לעצמו מייג'ה כשהוא עומד על שפת הים מסתכל על המפעל הגדול.
"טוב, בחיים אין עוד הרבה אפשרויות" אמר לעצמו מייג'ה, ונכנס לתוך המפעל.
בכניסה הייתה דלת מתכת גדולה. אין שום דרך להיכנס. אבל הדלת נפתחה לפני מייג'ה.
מייג'ה נכנס למפעל, היו שם צינורות שיצאו מהם אדים, ומכשירים מוזרים, בריכות לבה, בקבוקי זכוכית ענקיות. ממש מוזר, אפילו פרופסור לא הגיע לרמת טכנולוגיה כזאת.
מייג'ה לא עשה כלום חוץ מלהמשיך בדרך היחידה שהייתה במפעל.
"מי זה שם?" אמר הארה כשהוא שם את ידו על מצחו ומסתכל ליום. "פרופסור, איזה מישהו הודיע שהוא בא בספינה היום?"
פרופסור מסתכל על הספינה מרחוק. "לא, לא הודיעו לי…"
מרחוק אפשר היה לשמוע את האיש שבספינה צועק.
"מה? מה הוא אומר?" אמר הארה וכיוון את האוזן שלו לכיוון הים.
"ה-אה-ה!" צעק האיש.
"הארה, מה זה 'ה-אה-ה'?" שאל פרופסור את הארה וכהוא מכווץ את עיניו.
הארה ירד לנמל, והספינה התקרבה.
"מי שם?" שאל הארה כשהוא מתקרב באיטיות.
"אני… אני הולך ל… אני הולך ל…" אמר מישהו מקול מצמרר שיצא מהספינה. אני הולך ל… לומר לך שלום!" וישר מהספינה יצא הומלס, מאושר מתמיד.
הארה הוציא את החרב הגדולה שלו מהגב, זינק במהירות לכיוון הומלס, וכיוון את הלהב לכיוון גרונו. "מי אתה?!" איים הארה.
"מי שאני" הומלך ניראה בטוח בעצמו. "מה, אתה לא זוכר אותי?"
"איך אני יכול לזכור אותך?! אתה הרסת את—האהא! דיי, טוב זה מספיק" צחק הארה, והוריד את החרב.
"האהא! הא… הזמנים הטובים" הומלס צחק מעט ונאנח.
הארה הניף את ידיו לצדדים. "הומלס, מה, מה קרה לך?"
"כן, הייתי כלוא בבית כלא של עיר שצפה על הים. והבן שלך מייג'ה הציל אותי"
הארה פקח את עיניו. "מייג'ה? הבן שלי, הציל אותך?"
"האהא, כן. הוא אמר שהוא נלחם נגד יורסוס, שולקל, וגם ת'אנדר. הבן שלך הוא משהו מיוחד. הוא הולך למצוא את קצה העולם ולהפוך לאגדה מהלכת"
"אני פשוט לא מאמין…" הארה הסתכל למטה. "איך, איך הבן שלי יכול לעשות דברים כא–"
לפתע נשמע פיצוץ מכיוון המעבדה של פרופסור. הארה הסתובב לאחור.
"הארה! הארה! זה ממש אסון! הוא נכנס לפה!" פרופסור רץ להארה כשהוא כולו שחור מפחם.
"מי? מי נכנס לפה?" הארה מופתע.
"האפל" אמר פרופסור.
הארה קפא במקום לכמה שניות. "כול הלוחמים לעמדות! אנחנו תחת התקפה!" והארה רץ לכיוון המעבדה של פרופסור, כשכול האזור מלא בעשן ואש.
מייג'ה ממשיך בדרך שלו. הוא לא ראה שום דבר מיוחד. אבל כאשר התקדם יותר, הוא ראה דלת מתכת. היא נפתחה.
מייג'ה נכנס לחדר מוזר. היו בו צינורות שקופים שהיה בכול אחד מהם נוזל זוהר. היה אחד אדום, אחד ירוק, אחד צהוב, אחד לבן, אחד כחול, ואחד חום. אבל היה צינור אחד ריק שהיה ממוקם במרכז החדר.
"אני רואה שבאת" מייג'ה שמע מישהו מדר אליו משום מקום. "כן, אתה לא רואה אותי. אתה יכול לנסות לחפש" אמר הקול שנית.
מייג'ה שלף את הקרסים והסתכל סביב.
אבל משהו מוזר, מאחורי מייג'ה היה נשמע צליל מתכתי. מייג'ה הסתובב באיטיות, והוא ראה אדם עם שיער שחור, חליפת מתכת ועור, מרחף באוויר. "כמה זמן חיכיתי לך" ופתאום מייג'ה הרגיש שמשהו אוחז בו בחליפה מאחור. הוא הועלה למעלה, וכאשר עלה הוא ראה שהאיש לא ריחף, אלא רגלי מתכת קצרות וארוכות, שעמדו על הרצפה, החזיקו את אותו אדם באוויר.
מייג'ה ניסה להיאבק, אבל לא הצליח. אחד מרגלי המתכת של האיש המסתורי לחצה על כפתור שהיה לא רחוק משם. לפתע, נפתח שער הנראה כמו חור שחור, או פורטל, שהיה צבוע בצבע סגול- שחרחר.
האיש חייך חיוך זדוני, וזרק את מייג'ה ישר לתוך הפורטל, ואחריו נכנס גם האיש.
תגובות (0)