איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק כ"ד: שובה של דניאל

#מנקודת מבטה של איימי:

התעוררתי לבוקר מדהים במיטתי, לא מפסיקה לחייך. אני מתחתנת, אני מאורסת, זה כל-כך מדהים לומר את המילים האלו ולדעת שנייל יחכה לי בסוף השביל, בחופה, מחייך ומצפה לזה בדיוק כמוני.
הסתובבתי לצד השני של המיטה, צופה בו ישן, הוא כל-כך מדהים, כל-כך רומנטי. אני מאושרת שיש לי אותו רק לעצמי, שיש לי אותו ושום דבר לא יפריד בינינו, אף-פעם.
נזכרתי בלילה שלפני, איך שכולם הופתעו לגלות שאני בהריון- אפילו אני.
"אני בהריון" אז אמרתי.
"ממי?" הארי ונייל שאלו.
"ממך, אידיוט שכמוך" נישקתי אותו, הוא היה המום ושמח באותו זמן. מיד התקשר לאימו והיא צרחה מאושר- כל-כך מרגש לדעת שהיא וגרג אוהבים אותי מאוד, גם אני מאוד התחברתי אליהם. יש לו משפחה מדהימה, כמו שלי פעם הייתה…
"בוקר טוב, מתוק שלי" ראיתי את עיניו הבהירות נפקחות וחיוכו עולה על שפתיו המתוקות.
"בוקר טוב" הוא לחש, "מה שעה?".
"10 וחצי" חייכתי.
"לעזאזל! חייב ללכת" הוא מיד קם, נישק אותי וצחצח שיניים, לבש ג'ינס בהיר וגופיה.
"לאן אתה הולך?" קמתי, מנסה לדבר איתו.
"חזרות".
"אבל המופע כבר נגמר" חייכתי, הוא צחקק, "למה אתה צוחק?".
"זה לא המופע היחידי שיש לנו, כל הזמן יש לנו הופעות- בעוד שבועיים יש לנו הופעה בברזיל".
"ברזיל?" הופתעתי, "ואיך נכין חתונה ככה, כשאתה עסוק ואנחנו טסים כל רגע?".
"אחרי ברזיל נתחתן, אוקיי? אחרי ברזיל יהיה לנו קצת שקט" הוא התקרב אליי, נצמד אליי וחיבק אותי "נברח לאן-שהוא, נתחתן בחתונה יפה וקטנה, הכל יהיה מושלם".
"ברור, כל עוד הארי וזאיין לא יצטרכו להחזיק אותך בכוח כדי שתישאר בחופה" חייכתי.
"אף-אחד לא יחזיק אותי, אני אעמוד שם, אחכה לך" נישק אותי, "אני חייב ללכת- תחכי לי? אני אביא ארוחת-צהריים איתי".
"טוב, ביי!" ניסיתי להשחיל את המילים לפני שיסגור את הדלת. לפתע הבחנתי, הבית ריק! כל הבנים כבר יצאו לחזרות- הבית שלי!. מיד חייגתי לליז וג'סי, שיחת ועידה בסקייפ.
"הלו?" ליז וג'סי ענו.
"מה דעתכן לצאת קצת- רק אנחנו? לפארק או…".
"לקניון!" ג'סי הכריזה.
"לא" אני וליז אמרנו.
"למקום כיפי, ללונה-פארק?" ליז הציעה.
"אני בעד" ג'סי אמרה, "עדיף על כלום" אכזבה נשמעה בקולה.
"טוב, אז תבואו ונצא?" שאלתי.
"טוב" הן הסכימו.

כעבור שעה דפיקות בדלת. "פתוח" צעקתי, בוחרת חולצה חמודה.
"ג'סי הגיעה- המסיבה התחילה" היא חייכה.
"איימי? את פה?" ליז שאלה.
"בחדר" צעקתי, הם נכנסו לחדר שלי, "בחדר של נייל".
"מה את עושה שם?" ג'סי חייכה.
"מחפשת חולצה שלי" הן נכנסו לחדר, "אני יודעת ששכחתי אותה איפה שהוא".
"כבר מאבדת דברים אצלו?" ליז חייכה, "אני כל-כך מאושרת בשבילך".
"תהיי מאושרת כשאני אמצא את החולצה" חייכתי.
"הירוקה?" ג'סי שאלה.
"כן" עניתי.
"היא מאחורייך" ליז חייכה.
"תודה" נאנחתי, לבשתי אותה. נעלתי את הבית ולקחתי את המפתח, שמה את הארנק שלי בתוך תיק הצד שלי ויוצאת מהבית.
כשהגענו לשם, לא יכולתי להאמין שאני שם. בחיים לא הלכתי ללונה-פארק מהסיבה הפשוטה שאני פחדנית גדולה- אני לא יכולה לעלות, בקושי לקרוסלת-הסוסים אני עולה, אני מפחדת.
"שניכנס?" ליז אמרה.
"את בטוחה שאת רוצה?" ג'סי הביטה בי, קלטה את הפחד.
"אין סיכוי- אני לא נכנסת".
"למה לא?" ליז שאלה.
"אני פחדנית- שכחתן?" אמרתי, שתיהן הביטו בי במבט מוזר.
"כל מי שמסוגלת לגור עם הארי באותו בית, יכולה לעבור יום בלונה-פארק" ג'סי אמרה.
"אכן, אכן…" ליז הסכימה, צחקקה, "מה שנכון נכון".
"טוב" נכנעתי, תמונתו של הארי עירום, כשרק מגבת מלופפת על מותניו, קפצה לראשי והפחידה אותי. שילמנו על כרטיסים ונכנסנו. "אז על מה עולים קודם? למשחקים או למתקנים?" ג'סי התלהבה כהרגלה.
"אני חושבת ש…" ליז מלמלה.
"צמר-גפן מתוק!" התפרצתי, קולטת בעיני את הממתקים.
"איימי!" ליז אמרה, "לא בשביל זה באנו".
"אישה בהריון- לכי תביני" ג'סי נאנחה, נגררת אחריי לדוכני הממתקים.

#מנקודת מבטה של ג'סי:

עלינו על המתקנים, למרות הצעקות של איימי נהננו, בערך…
אחרי כמה שעות של הנאה איימי הסתכלה על שעונה.
"אוי, אני איאחר!" היא נבהלה.
"לאן?".
"נייל מביא ארוחת-צהריים, אתן רוצות לבוא?".
"בטח" הסכמנו, מה לא נעשה כדי להפריע לארוחה זוגית יפה כזו? זו ההזדמנות לשאול את נייל איך הוא מסתדר עם הבשורה החדשה, שאפילו אותנו הפתיעה. הלכנו איתה, תפסנו מונית ונסענו עד לביתה, לביתם.
פתחנו את הדלת ונכנסנו, מאושרות ומצחקקות. "אוי" איימי נאנחה.
"מה קרה?" ליז נבהלה.
"איזה מוזר זה, זה מדהים!" היא חייכה, מחזיקה את בטנה.
"הרגשת אותו?" חייכתי, התרגשתי.
"כן, משהו זז בתוכי" היא אמרה, "משהו שאני ונייל יצרנו ביחד" היא חייכה, מהרהרת במחשבות.
"כל-כך נחמד לדעת שאתם מסתדרים טוב ועדיין אוהבים, אז בעצם… באיזה חודש את?" ליז חיבקה אותה.
"הבחילה קרתה לפני שבוע בערך אז… חודש ראשון".
"וואו, 9 חודשים של מצבי-רוח" נאנחתי, "נייל- תהיה חזק!".
"אני אהיה" הוא הבהיל את כולנו, "מוכנות לאכול?".
"איפה הבנים?" התלוננתי, ליאם חסר לי.
"הם עוד מעט יבואו, הם אמרו משהו על מתנת-היריון" הוא חייך, נישק אותה על הלחי.
"מה קרה לנשיקות האמיתיות?" היא חייכה.
"אכלתי אותן" הוא צחק, כולנו אחריו. הוא ערך את השולחן, אכלנו וצחקנו על איך נסתדר עם המציאות החדשה.
לפתע דפיקות בדלת, גרמו לי לחייך.
"ליאם!" חייכתי.
"ג'סי! מה את עושה…" הוא גמגם, לפתע הבחנתי בדניאל, לידו, ליד הליאם שלי! למה היא הרסה הכל? יצאתי בדרמתיות מהבית.
"ג'סי" מלמלה ליז.
"עזבו אותי" דמעות עלו בעיניי, "בתיאבון לשניכם" אמרתי לליאם שניסה להסביר למה היא פה.
רצתי ברחוב, לבד, דמעות עלו בעיניי. חשבתי שלא אראה אותה יותר, ליאם עכשיו יהיה שבור-לב ואני לא רוצה לעבור את זה שוב, פשוט ברחתי, הסתגרתי בחדרי לכל היום.