איימי (סיפור על וואן דיירקשן) פרק כ"ג: ארוס עליה

#מנקודת מבטה של איימי:

אחרי 3 שירים וקהל צורח משמחה, האולם השתתק ולפתע נשמעה המנגינה של "Little Things".
"אני רוצה להקדיש את השיר הזה לאחת שלי, לאחת והיחידה…" נייל התחיל להגיד.
"אני לא מאמינה שהוא באמת עושה את זה" מלמלתי לעצמי בזמן שג'סי וליז דחפו אותי למדרגות הבמה. פעימות-לבי התחזקו, האם אני באמת אעלה לשם? האם אני רוצה להיחשף לעולם? ואם לא יאהבו אותי?.
"יש מישהי שאנחנו צריכים שתכירו" זאיין חייך, עוזר לי לעלות.
"נשמה תאומה שלי" נייל חייך, נישק אותי באור הזרקורים מול הקהל המשתגע. צרחות וקריאות עידוד עלו מן הקהל, שריקות ומחיאות כפיים. נייל התיישב עם הגיטרה והמשיך לנגן את השיר, הבנים שרו. לפתע הסולו של נייל, הוא חייך אלי ושר לי- התיישבתי לידו וחייכתי, פשוט לא הפסקתי לחייך. הרגשתי שאולי זה חלום ואני אתעורר עוד מעט. גן עדן, אין דרך לתאר את זה אחרת.
"איימי" ליז לחשה לי מירכתי הבמה, "קחי" הושיטה לידי מיקרופון.
"רק אם את באה איתי" לחשתי לה, היא חייכה. ג'סי נופפה לנו מהרקדנים.
ליז עלתה על הבמה, לוקחת גם מיקרופון לעצמה והחזיקה לי את היד בזמן ששרנו את המילים ששיננו כל חיינו. שרנו את השירים שבעצם שינו לנו את חיינו, של ההשראה בחיינו, הרגשנו שאנחנו חיות את החלום.
"אתם אוהבים את הבנות שלנו?" ליאם נעמד בפרצוף מתגרה מול הקהל, שריקות ושמחה עלו מן המעריצים. ניחשנו שאוהבים אותנו.
"קבלו את איימי וליז, היפה מכולן" הארי חייך בחיוכו הענקי.
"ואיך ג'סי פה?" ליאם חייך אליה, היא רקדה מסביבו, מצלמות התחילו לצוץ ולצלם את שלושתינו.

#מנקודת מבטו של לואי:

כולם אהבו את איימי, אני לא מאמין שהצלחנו להגיע לנקודה הזו בחיים. כמעט קפאתי במקום כשאיימי ונייל סיפרו לנו את תשובת הבדיקה. חשבתי שהתשובה חיובית, שהיא בהריון, חשבתי שאנחנו נצטרך להודיע בהופעה הזו על ההיריון שלה. שרנו שירים בהופעה במקום, הופעה סטנדרטית. לא ידעתי שליז ואיימי שרות כל-כך יפה, לא נראה לי שאף-אחד ידע- פרצופם של כולם נראו מופתעים.
לקחתי את האייפון שלי, מצלם את כל האולם בזמן שכולם מחייכים.
"תנו Vas Happenin" צרחתי למיקרופון, "לטוויטר".
"תעקבו אחריי?" מעריצה אחת צרחה, שיערה שחור ועיניה שחורות, פרצופה מלא תקווה.
"בטח" אמרתי למרות שלא ידעתי את שמה.
"איזה שיר לשיר עכשיו, חברים?" שאלתי, מחבק בזרועי את כתפו של הארי.
"אני לא יודע, אולי נשאל את…" הוא הצביע על ליז ואיימי.
"ליז ואיימי, מה אתן אומרות?" זאיין צחקק.
"I Would? Momets?" כל אחת אמרה שיר אחר.
"מה אתה אומר, נייל?" ליאם וזאיין אמרו.
"אני אומר, בואו נשיר I Would" הוא חייך ונישק את איימי, גל של צרחות נשמע מהקהל.
"נייל! לואי! זאיין!" צרחות נשמעו. וואו, בנות ממש מאוהבות בנו.
"הארי! ליאם!" היציע רעד.

#מנקודת מבטה של ליז:

ירדנו מהבמה, אני עדיין רועדת. אני לא מאמינה ששרתי מול קהל כל-כך גדול.
"וואו, זה היה מדהים" ג'סי אמרה, משתטחת על הספה בחדר-ההלבשה של ליאם.
"היה מדהים, כן…" איימי חייכה לנייל, הוא חייך חזרה.
"יש לי הפתעה בשבילך, איימי" נייל אמר.
"באמת?" איימי אמרה, וכולם אחריה שאלו בתמיהה. אף-אחד לא ידע למה הוא מתכוון.
"בבית" הוא חייך.
"אל תגידו לי שאתם הולכים לעשות את זה שוב" ג'סי נאנחה, הבהירה שליאם והארי לא הראשים הכחולים היחידים.
"לא ג'סי, זה לא זה" הוא חשד.
"אז מה זה?" שאלתי.
"כן ספר".
"זו הפתעה, ואני רוצה שכולכם תהיו שם" הוא אמר.
"אפילו לי אתה לא תספר?" לואי שאל בפרצוף תמים. הוא נראה כמו ילד שלא קיבל סוכריה כמו כל חבריו.
"לא, לואי. נלך הביתה? אני רוצה את כולכם מקולחים" הוא הצביע באצבע מאיימת על כולם.
"איי איי קפטן" ליאם הצדיע.
"ואותך, בשמלה הכי יפה שלך. אני רוצה שהכול יהיה מושלם" הוא חייך לאיימי, מחבק אותה ומדגדג אותה.
"אוקיי. מה שזה לא יהיה, אתה מפחיד אותי קצת" היא צחקקה, מחייכת אליו.
"טוב חמודי שלי" מאורה לפתע קמה, "אני צריכה לנוח".
"אני אקח אותך לבית-המלון" שניהם חיבקו את נייל והלכו, מנופפים לכולנו.
"חכו רגע, אני צריך לדבר אתכם" הוא רץ אליהם, מתלחשש.
"מה? כבר? אתם בקושי מכירים" גרג אמר.
"איזה בן חכם גידלתי" מאורה תפסה את פרצופו בידיה, "מצאת מציאה, תשמור עליה".
"כדאי שהיא תשמור עליו" צחקק גרג.
"תודה שהודעת לי לפניי, מבחינתי אתם תהיו לנצח" היא חייכה.

#מנקודת מבטה של איימי:

ליז וג'סי הלכנו לבתים שלהן, אמרו שהן יחזרו להפתעה של נייל. כולם התקלחו ואני יצאתי מהמקלחת. הלכתי לחדרי, לובשת שמלה כחולה יפה- שממזמן כבר לא לבשתי. הלכתי אל עבר הסלון, מתרגשת ומפוחדת.
"טוב אז נייל, מה ההפתעה הגדולה?" אמרתי, מסתכלת בפליאה על המהפך שהסלון עבר. נרות ריחניים היו בכל פינה, אווירה רומנטית, רק שכולם היו שם- עומדים, מחכים לבשורות של נייל.
"איפה נייל?" שאלתי, כולם הצביעו אל מעבר לגבי. הסתובבתי, ראיתי אותו מחייך.
"אתם יכולים לשבת, זה לא טקס או משהו".
"אהה אוקיי" כולם מלמלו.
"את כל זה אתה עשית?" שאלתי אותו.
"ג'סי וליז עזרו טיפה" הוא חייך.
"נו, תגיד כבר! אני רעב" זאיין אמר, כבר סימן בעיניו את העוגיות שעל השולחן. אני התיישבתי, כולי מתרגשת ומאופרת, מצפה בכיליון-עיניים. פתאום הוא הוציא קופסה אדומה, ידעתי לאן זה הולך, לא יכולתי להאמין.

"נייל, אתה עושה מה שאני חושב שאתה עושה?" הארי שאל בפליאה.
"כן, ויותר מזה" הוא חייך, הביט בי.
"נייל…" גמגמתי. הוא פתח את הקופסה, טבעת יהלומים נגלתה לעיני כולם.
"איימי, התינשאי לי?" הוא שאל. הבטתי בו, בעיניו הנוצצות בתשוקה, ידעתי את התשובה.
"כן" נישקתי אותו, ג'סי וליז צרחו מאושר. זהו, אני מאושרת באופן מוחלט- אני ונייל מתחתנים! המילים האלו מצתלצלות כל-כך יפה. אוי אמא, אבא, אם רק הייתם פה ברגע הכי שמח בחיי.
הטלפון צלצל, עניתי.
"הלו?".
"שלום, האם אני מדברת עם איימי?" קול של אישה נשמע מהצד השני.
"כן, מדברת" חיוכו נמחק.
"קיבלנו מאיטליה כעת את התוצאות הסופיות של בדיקת ההיריון שלך".
"כן אני יודעת, לא יודעים עוד" ניסיתי להישאר רגועה.
"הם ערכו בדיקה נוספת עם דגימות הדם שלך, והתשובה הסופית הגיעה אלינו" פעימות לבי התחזקו ועיני נפערו למשמע הבשורה, אני לא מאמינה! ניתקתי והפלתי את הטלפון, מביטה בנייל בפחד.
"איימי, מה קרה?" ליז וג'סי שאלו, כל המבטים היו מופנים אליי.
"אני בהריון" אמרתי.