הסוד #פרק 10

באמת באמת באמת סורי שלא הייתי פה כמה זמן? שבועיים, שלושה…?
באמת שלא יכולתי להיכנס, היה לי עומס לימודים ומחלות :(
אז יאללה לסיפור!! :)

"את לא חושבת שמסוכן לשבת ככה?" שאל קול מאחוריי בעודי מנסה להפיל את
עצמי מעקה הגשר עליו ישבתי.
"כן, זאת הסיבה שאני יושבת ככה." אמרתי בשקט.
"אולי עדיף בכל זאת שתרדי?" אותו האדם לא וויתר לי עם השאלות הטיפשיות שלו.
הסתובבתי כדי לראות מי זה, אך התנועה הייתה חדה מידי ובאתי ליפול, אבל אותו האדם שדיבר אלי והתברר כנער שנראה בסביבות גילי, תפס אותי ועזר לי לרדת לצד הבטוח של הגשר.
תהיתי למה שישהו שלא מכיר אותי יתחיל לנסות לעצור אותי לעשות מה שהיתכוונתי לעשות…
בהמשך הוא ליווה אותי עד הבית, שמו ג'ס, טוב, כניראה שגורלי הוא לחיות בזמן הקרוב.

התעוררתי בבוקר למשמע צליל הפעמון שביסר שמישהו עומד בדלת.
"אמאאאאאאאא!!!" שעגתי בשמחה והתנפלי על אמא שלי בחיבוק,
"התגעגתי כל כך!" אמרתי והינמכתי את קולי,
"גם אני, מותק." אמא אמרה בקול הנעים שלה, כמה התגעגתי לקול הזה…
כעבור דקה הבנתי שאני מפריעה לה להיכנס, אז פיניתי לה את הדרך, וכשהיא
התיישבה שמתי לב למשהו מוזר…
הקירות בחדר נראו ישנים כל כך, והצבע ברובם התקלף, זה נראה מכוער, והיה איזה שטיח
כחול, גדול ומוזר מכוסה בכתמים אדומים-קהים שהתפרס ברחביי ריצפת הסלון.
אבל אמא נראתה כלא שמה לב, היא התנהגה כאילו הכל נראה רגיל…
ואז…אני חושבת שההבעה על הפנים שלי הסבירה הכל, נשמעה צרחה חזקה מלאת פחד
וכאב, והקול שהשמיע אותה נשמע מאוד מוכר!
אבל לפי ההתנהגות הרגילה של אמא, הגעתי למסקנה שרק אני שמעתי את הצרחה הזאת.
"בואי, נעלה למעלה, טוב?" שאלה אמא, ועלינו בעודי נצמדת אליה כדי להרגיש
בטוחה יותר.
אבל, אחרי שהגענו לקומה שנייה, אמא לקחה את הסולם וטיפסה לעליית הגג שהייתה…פתוחה!
בכל המהירות טיפסתי אחריה, דאגתי למה שעלול ליקרות לה, ונידהמתי.
הקירות היו מצוחצחים, לא היה שום מקק ענק ואפילו לא זכר לארון נוטף הדם שראיתי כאן
בפעם שעברה בה הייתי כאן.
אמא נכנסה לחדר השני, ופשוט פתחה את התיבה, מה שקרה אחר כך היה מוזר ומלחיץ ביותר:
עינה של אמא הצהיבו והתחיל לרדת מתוכן דם, עורה האפיר והתחיל להתקלף, ובשעגות מצמררות היא התנפלה עלי!
היא הפילה אותי ובעודה ממשיכה לשעוג ניסתה ליתפוס בגרוני, אבל הצלחתי לחמוק ולזחול לחדר
הראשון ולקום, אבל אמי, או המפלצת בדמותה, דחפה אותי כך שנפלתי לדלת ולא הצלחתי לתפוס בסולם, מצאתי את עצמי שוכבת על גבי הכואב מהנפילה על ריצפת הקומה השנייה חסרת עונים.
'אמי' קפצה והתיישבה בערך עלי, היא התחילה לחנוק אותי עם ידיה הקפואות.
התחלתי להוציא צלילים שהיו בכי מעורב עם צעקות חנוקות, הייתי בהלם ובדרך למות מחוסר אוויר.
דחפתי אותה מימני בכל כוחי, ובזמן שהתאוששה קמתי ורצתי לקומה הראשונה כשגרוני עדיין כואב.
כשהגעתי השטיח הזר היה כחול ללא כתמים ובזמן שהתרכזתי בו 'אמי' הגיעה עם סכין.
היא ניסתה לתקוף ופגעה ברגלי הימנית אבל אז תפסתי בסכין ולגמריי בטעות דקרתי את אמי
כשניסיתי להתגונן, היא נפלה אל השטיח ואז הבנתי מה היו הכתמים שראיתי קודם…
דמה התפזר ברחביי השטיח ויצר את הכתמים שראיתי, ושוב שמעתי את הצרחה הזו,
זאת הייתה הצרחה של אמי.