סיפור על וואן דיי המושלמים-פרק 41

אחרי עשר דקות הרופא יצא אלינו מהחדר.
"מי פה בשביל טיילור גולד ?" הוא שאל .
מיד קמתי ממקומי והלכתי לכיוונו.
"אני" אמרתי "מה איתה?" הוספתי.
"מי אתה בשבילה בבקשה?" הרופא שאל.
"היא ארוסתי, עכשיו מה איתה?" שאלתי מתחנן .
"טוב, אז ככה, טיילור בסדר, היא כרגע ישנה. מה שקרה הוא שטיילור לא אכלה מספיק משהו כמו 4-7 ימים. זה גרם לבעיות קלות עם העובר" הרופא אמר
"רגע, העובר, הכל בסדר איתו? או איתה.." קטעתי את הרופא.
"תקשיב עד הסוף" הרופא אמר "העובד בסדר גמור, היו לה כאבים בגלל שהעובר היה רעב (גם אם זה לא הגיוני-זרמו (; -) כביכול והוא לא קיבל מזון, עם זה ההיה נמשך לעוד יומיים או שלושה הייתם מעבדים את העובר, למזלך הגעתם בזמן" הרופא הוסיף.
"אני יכול לראות אותה?" שאלתי.
"כן, רק תשמור עליה שתאכל ארוחות מסודרות כל יום, זה חשוב " הרופא אמר .
"אל תדאג, אני אשמור עליה" אמרתי לרופא וחייכתי.
נכנסתי לחדר של טיי. אחרי חמש דקות כולם נכנסו אחרריי.
"הרופא הסביר לנו, העעיקר שהכל בסדר עכשיו" נועה אמרה לי וחיבקה אותי.
"תודה נועה, תודה לכולכם, על כל השבוע הזה שהייתם פה עם טיילור, שחיזקתם אותה, ועכשיו אותי" אמרתי וחייכתי אליהם.
הם חייכו חזרה.
"מי אם לא אנחנו?!" הארי אמר וקרץ לי.
"מה קרה? איפה אני?" טיילור התעוררה.
"את בבית חולים, את התעלפת כי לא אכלת מספיק והיה סיבוך קל עם העובר, עכשיו הכל בסדר" אמרתי לה ונשקתי על מצחה.
"אס, את יכולה בבקשה ללכת להגיד לרופא שהיא התעוררה?" שאלתי את אס והיא הנהנה.
היא יצאה מהחדר וחזרה אחרי שתי דקות עם הרופא.
"אני מבקש מכם לצאת לחמש דקות, אני רק יעשה לה כמה בדיקות שגרתיות והיא תוכל להשתחרר" הרופא חייך אלינו.
יצאנו מהחדר וחיכינו על הספסלים במסדרון.
אחרי חמש דקות של שתיקה הרופא יצא.
"היא ביקשה שתתנו לה דקה להתלבש והיא תצא ומיד אחרי זה תוכלו ללכת הביתה" הרופא אמר וחייך אלינו.
"תודה" אמרתי בחיוך והוא הלך.
אחרי דקה טיילור יצאה.
"היי " היא אמרה, נעמדתי ונישקתי אותה.
"שלום גם לך" אמרתי כשהתנתקנו וחיבקתי אותה.
"טוב בואו נלך, היינו פה יותר מדי בשבוע אחד" לואי אמר.
כולנו הנהנו להסכמה והלכנו למכוניות.
הגענו הביתה, אני וטיילור עלינו לחדר.
"איך את מרגישה שאלתי אותה בזמן שאני סוגר את הדלת.
"אני בסדר, תודה שאתה דואג לי" טיילור אמרה בזמן שהתיישבתי לידה על המיטה.
"זה עוד כלום לעומת מה שעשית בשבילי בשבוע שאני הייתי ביית החולים" אמרתי לה וקירבתי אותה אליי.
"אני אוהבת אותך" היא אמרה לי ונישקה אותי קלות.
"גם אני אוהב אותך" אמרתי לה והחזרתי לה נשיקה.

-נקודת מבט של טיילור-
הגענו הביתה, אני וזאין עלינו לחדר.
"איך את מרגישה הוא שאל בזמן שסגר את הדלת.
"אני בסדר, תודה שאתה דואג לי" אמרתי בזמן שההוא התיישב לידי על המיטה.
"זה עוד כלום לעומת מה שעשית בשבילי בשבוע שאני הייתי ביית החולים" הוא אמר וקירב אותי אליו.
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו ונישקתי אותו קלות.
"גם אני אוהב אותך"הוא אמר והחזיר לי נשיקה.
הנשיקה נהייתה עמוקה יותר, עם יותר תשוקה.
נשכבתי אחורה ככה שזאין מעליי, יורד ומנשק את כתפיי ואת צווארי.
(את ההמשך אתם יודעים… ((; )

התעוררתי בבוקר מחובקת עם זאין.
לא רציתי לקום, רציתי להישאר ככה לנצח, מחובקת איתו.
אבל אין ברירה, חייבים לקום באיזשהו שלב..
קמתי התלבשתי, צחצחתי שיניים, הסתרקתי וירדתי למטה.
אס ונועה ישבו מחובקות עם הארי ולואי על הספה וראו סרט.
"מה אנחנו רואים?" שאלתי בזמן שאני מכינה לי קפה.
"הארי פוטר" הארי קרא בהתלהבות.
"עוד פעם זה..? " נאנחתי.
"מה ? זה סרט ממש יפה" הארי אמר בקול נעלב.
"בסדר בסדר" אמרתי והתיישבתי על הספה הפנויה.
שתיתי את הקפה ונשכבתי על הספה. הסרט הזה כבר התחיל לעצבן אותי. כל יום הארי רואה אותו.
"בוקר טוב" זאין אמר מתקדם לעבר הספה שלי עם הקביים הענקיים האלה.
"בוקר טוב" אמרתי לו ופיניתי לו מקום איתי בספה.
הוא נשכב על הספה ואני נשכבתי בין רגליו כשראשי מונח על הבטן שלו.
הוא נשק לי במצח ושיחק לי בשיער.
חייכתי.
"שקט לי מדי" זאין אמר אחרי 10 דקות "איפה נייל ?" הוא הוסיף.
"הווא יצא.. הוא לא אמר לאן" לואי אמר .
"אוקי" זאין אמר והוציא את הפלאפון שלו.
הוא חייג לנייל.

-נקודת מבט של נייל *חדש*-
בבוקר התעוררתי, התארגנתי ויצאתי מהבית. הייתי צריך ללכת לבית חולים לבדיקות לראות מה שלום היד שלי.
אחרי שעה, בסביבות עשר וחצי זאין התקשר אליי.