הילדה עם קול הזמיר / פרק 17 :)

" את חייה " אמר אחד העבריניים , נראה לי שקוראים לו לינוק , צלקת עוברת בין עיניו
הפקוחות לרווחה , אני מהנהנת ומחייכת , נצחתי אותך ! אני נצחתי אותך !
" אבל איך "? הוא שואל .
" המוות שלי , כול זה אני מאוד מצטערת על זה , במיוחד אחרי שאבי בטעות הסתבך איתכם "
אני מרימה את ידיי באוויר " אני אספר לכם הכול " לקחתי נשימה עמוקה , בלעתי את רוקי , הרמתי
את מבטי ופקחתי את עיניי .
" כול התאונת הדרכים היה זיוף של בסיס 'סער' זה ששמר עלי מכם , אבל אני לא יכולתי להיות
תקועה בבסיס כול החיים שלי , אז כן , התאונה לא הייתי מציאות , אבל זה היה רק בשביל
שתחשבו שהיא מציאותית , אתה יודע איזה קשה זה להסתכל על החברים שלכם בוכים עליך ?
אתה יודע בכלל מה זה אהבה ? אז כן לפני התאונה הייתה לי אותה , פגשתי את המישהו
הזה שהיה האחד שלי , אבל אתה יודע מה גילתי , שהוא לא היה , הוא החליף אותי במישהי
אחרת והחברות שלי שכחו ממני , זה מה שחשבתי עד היום , הייתי צריכה להסתתר מתחת
לקפוצוון הזה ואוזניות האלו , הייתי צריכה להראות לעולם שאני מתה והחלפתי זהות , אני
ואבא שלי עברו לבית חדש , שבמרתף אטום ושם הייתי רושמת את השיר שלי , אחרי
כמה שבועות חזרתי לבית הספר הזה כילדה חדשה וכולם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהשמיים ,
הסתכלו עלי כאל הילדה החדשה וככה גילתי מה קרה שלא הייתי פה -" הסתכלתי לאחור וראיתי
את דילן מסתכל עלי , הנדתי בראשי וחזרתי להסתכל בעבריניים .
" הכרתי חבורה של ארבע ילדים , שהיו כאן ילדים שלא התייחסו אליהם , התייחסו אלהם כזבל
ואני לא האמנתי שהייתי פוגעת בהם ככה , ובשבילי כול מה שנאמר בטקס הזה הם שקרים ,
התנהגתי אליהם בגסות ולא האמנתי לכול זה , האמנתי שהחיים ורודים ומושלמים .
ואתם עוד איימתם על אבא שלי שאתם תהרגו אותי ואת החברים שלי , אז מה הייתי צריכה לעשות
כדי לשמור על כול החברים שלי בנמצאו בסכנה ? את מה שעשיתי ואני לא מתחרטת ששמרתי
עליהם , אבל אני גם לעולם לא אשכח כמה דברים מהזמן הזה , ועוד משהו , הייתי יושבת בבסיס
שעות על גבי שעות כדי לכתוב את השיר הזה , לתקן אותי ולשכתב , הייתי צריכה למצוא את התווים
הנכונים בשביל השיר כי אותו אני מגדישה לכול החברים שלי שעזרו לי השנה , ארבעה חברים שאם
הם לא היו קיימים עכשיו אני הייתי כבר מתאבדת מרוב כול הטרוף הזה ,
וכול מה שאני רוצה להגיד לכם זה , שנצחתי ! נצחתי אתכם "! העלתי במדרגות שעמדתי כבר
ככה שיכולתי להסתכל עליהם מלעמלה " אתם יכולים לקחת אותם " אמרתי ודמעות התחילו לזלוג
לי על הפנים , פשוט כבר לא יכולתי לעצור אותם , התחלתי ללכת אחורה בכול הקהל שעמד על
הרגליים והסתכל על מה שמתרחש , אני לא יכולה יותר , אני מוציאה את המילים מהכיס וניגשת
לאניה , מגישה לה את המכתב והיא מסתכלת עלי בעיניים כואבות " השיר הזה מוקדש לכם ,
כתבתי אותם במשך חודשים בשבילכם אני מקווה שלא תכעסו עלי , אבל אני יודעת שהתקווה
הזאת לא תעזור לאף אחד " עזבתי את המכתב שנגע באצבעותייה של אניה והתחלתי לרוץ
שאני מחזיקה את הגיטרה בידי , פשוט לברוח מהבית ספר הזה , אני רצה לאבי ומחבקת
אותו חזקה , הוא מחבק אותי , עוטף אותי בזרועתיו ונותן לדמעות שלי לרדת מעיניי , אני רק
מביטה באבא שלי וחיוך על שפתיו .
" אני מודה לך הולי ג'יי , הצלת אותי , אני כול כך גאה בך שהצלחת לעשות זאת " הוא מנשק אותי
על הלחי ומחזיק את ידי , היד שלו הייתי גדולה יחסית לכף היד הקטנה והרועדת , אני מסתכלת
אחורה ורואה את כולם מתחילים לאסוף דברים , כולם נמצאים בשקט , אף אחד לא מדבר ,
פארקר יושב על הספספל וקטרינה , ג'וש ואניה מסביבו שהם קוראים שוב את השיר שלי ,
דילן רק נשען על הקיר שהוא מסובב את הגיטרה שלו וחברות שלי מסתכלות עלי , אני
פשוט לא יכולה .
" הולי ג'יי " התקרב אלי מולוק עם השומרים האחים " אלו יהיו השומרים שלך " אני מרימה
את ידי באוויר , יש , יש , יש !
" תכירי את ג'ייסון ואלק " הוא הצביע על הבלנדיני ואז עם השער החום , חייכתי אליהם
וחבקתי אותם , דווקא אלו שעברו איתי חודשיים של בכי , כאב ועצב הם אלו שממשכים
איתי את כול זה בשנים הקרובים , אני כול כך מודה להם .
" תודה "! הרמתי את ידי באוויר , חייכתי לרווחה דבר היחיד שהעלה לי את מצב הרוח היום ,
סוף סוף הסיוט נגמר !