סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 116:))

-"בראד?" הסתכלתי עליו, הוא הרים אלי מבט שואל, הסתכלתי אל תוך עיניו הנוצצות.
רואה בהן געגוע כלשהו לריילי, הם היו חברים כל כך טובים, אפילו יותר קרובים מהארי
-"אני, אני רוצה לראות את הקלטת."
"אני לא ממליץ לך, בנוסף אני גם לא ממליץ לנו לשבת כאן ולבכות על דברים, צריך לעבור הלאה." הוא קם מסדר את השיער שלו ועוזר לי לקום מהרצפה
-"יהיה בסדר קימברלי."
"אני לא מאמינה"
הוא תפס את פני בשתי ידיו והסתכל עלי -"תאמיני." מחבק אותי חזק, חיבוק חם כזה שמזמן לא הרגשתי. אני לא מוותרת, אני רוצה לראות את הקלטת ואני אראה אותה.

אמא התפרצה בהיסטריה לתוך החדר -"אנחנו, אני סידרתי את העיניין של הטיסה שלנו חזרה הביתה, הכל יהיה בסדר את אל תדאגי. בראד אני מאוד מודה לך על כל העזרה וגם לג'יימס היקר, בחורים צעירים תמשיכו בחייכם אני כבר אקח אחריות על הבת שלי. הכל בסדר מתוקה" היא דיברה מהר, מעיפה ידיים, מחייכת ומחבקת אותי חזק, רציתי שקט כל הזמן הזה, לא לעשות מזה מהומה.
-"תתחילי להתארגן, תגידי להיתראות ותודה לבנים ותרדי למטה ללובי אני מחכה לך אהובה." היא יצאה מהחדר, הסתכלתי על בראד ואז על ג'יימס, ומשפילה מבט.

-"תודה חברים." הודיתי להם והתחלתי לארוז, לזרוק דברים לתוך המזוודה בלי לראות מה אני אורזת, מכניסה הכל וסוגרת את המזוודה, העיפרון השחור שנמרח על פניי, אותו השארתי, נראיתי נורא.
כמו תמיד, לקחתי את המזוודה אוספת את הדברים הקטנים שלי, מכניסה את האייפון לתוך הכיס ונפרדת מג'יימס ובראד, -"נהיה בקשר ג'יימס, וגם איתך בראד, נהנתי איתכם ושמחתי לראות אותך אחרי הרבה מאוד זמן בראד, אני אמשיך לי בדרך." זרקתי לג'יימס את המפתחות של הסוויטה וחיבקתי אותם חיבוק אחרון,

ידעתי שהחופשה שלי תסתיים מהר, במיוחד כשמשהו טוב כמו ג'יימס בא אלי וכשאני פוגשת את בראד, יותר מדי טוב זה יותר מדי רע בשבילי.
והעיניין עם הקלטת… אני עדיין לא עזבתי את העיניין הזה, אף אחד לא עזב את העיניין.
ילדה עצובה שמכסה את פניה עם הכובע של הג'קט שהולכת ברחוב, מי זאת יכולה להיות?
החברה של הארי? זאתי מהקלטת? יאק!
זה מה שעבר לי בראש באותו הזמן, התגובה של האנשים ברחוב שיראו אותי
ראיתי את אמא עומדת עם המזוודות בלובי, רצתי אליה בלי למשוך יותר מדי תשומת לב, האייפון רטט לי -"את בסדר?"
"אני בסדר אמא, בואי נתקדם." יצאנו מהמלון ותפסנו מונית, נכנסים אל המונית בשקט, מסתכלת אחורה ורואה צלמי פאפרצ'י רצים אחרי המונית שלנו, זה הכל בגלל הארי.
שיחות אחרונות, אותו מספר שהתקשר אלי אתמול, זה היה הארי.
-"אנחנו עוברים זמן קשה ביחד, אני יודע קימברלי אני יודע על הקלטת. אני כל כך מצטער."
"ברור שתצטער, אתה כל החיים שלך מצטער. גם אני מצטערת, על זה שהכרתי אותך בכלל, שהתחלתי לדבר איתך באותו היום, שנפלתי בשבילך, שנתתי מעצמי חלק גדול ושאני יודעת שלא תחזיר לי שום דבר בתמורה, אני יודעת הארי. סיממת אותי באותו הלילה כדי שאני אהפוך לשלך, עכשיו איפה אני? אנחנו אפילו לא קרובים. אתה הרסת לי את החיים הארי."
-"אני סיממתי אותך?!"
"הארי, אני סיימתי." ניתקתי וכיביתי את האייפון, מכניסה אותו עמוק לתוך המזוודה, והנה אני חוזרת לפתרון שלי, להכאיב לעצמי בגלל הארי…

הגענו הביתה אחרי כמה שעות טיסה, פריז.
נכנסתי הביתה ועליתי עם המזוודות למעלה, זורקת את עצמי על המיטה ומתחילה לבכות
אחרי כמה דקות של בכי קמתי מהמיטה, מרגישה מטושטשת לגמרי
בועטת בדלת כדי שתיסגר ופותחת את המחשב, מקלידה קלטת והארי סטיילס, מוצאת את הכתבה על הקלטת,

"הקלטת של הארי סטיילס והאקסית! לוהט"
מה לעזאזל קורה פה? למה הם רוצים להרוס לי את החיים?
"הקלטת הלא מצונזרת, כנסו!" לחצתי שתי לחיצות ואז אני רואה את הארי נכנס לחדר, נראה שתוי לגמרי ואז… אני נכנסת. הוא הוריד את החולצה שלו וקורא לי, נכנסתי עם סיגריות ואז שמעתי טריקת דלת. עצרתי הכל, את הבכי, את הקלטת את ההיסטריה
-"אמא?" צעקתי ויצאתי מהחדר, -"השוטר מייגן אלכס. את קימברלי נכון?"
"כן, מה? מה קורה פה?"
-"את בטח שמעת על הקלטת שהופצה לפני יותר מ24 שעות ברחבי העולם, עלייך ועל הארי סטיילס. באנו לקחת אותך לחקירה, בדיקות אלכוהול וסמים בתוך הדם שלך, מה שידוע לנו זה שהמקרה קרה יותר משנה, וזה לא חדש. אבל הקלטת הופצה רק לפני יום כמו שאמרתי, אין לך ממה לפחד, זו רק חקירה, מצאנו את מפיצי הקלטות שמות נפרסם אחר כך. כרגע אנחנו לא נחשוף פרטים על הקלטת, ואני מניח שראית אותה והיא אכן מזעזעת הוגשו כמה תלונות הבוקר על הקלטת הזו, והארי תובע את המפיצים. ככה שאין לך מה לחשוש"
"אין לי מה לחשוש?
אני נמצאת בקלטת הזו, ואני אפילו לא זוכרת מתי זה קרה, אני לא זוכרת את עצמי מעשנת אני לא זוכרת את עצמי שתויה, אני אפילו לא מכירה את המקום הזה."
-"בגלל זה גברת סטון, עלינו לקחת אותך לחקירה."

אחרי שחקרו אותי, שאלות על הארי ועל היום ההוא שאני בכלל לא זוכרת, באיזה בית חולים הייתי אחרי המקרה ומי לקח אותי
בדקו אם יש לי משהו בדם ואמרתי שהתוצאות יבואו אחרי כמה שעות, -"אני מבטיח לך שאנחנו נשלח לך את כל הפרטים על הבן אדם שהפיץ את קלטת זו, ואת התוצאות של הבדיקות שלך ברגע שנקבל אותן. כרגע אין לנו מה לפרסם, ואנו מאוד מצטערים על מה שקרה."
יש להם את השם של מי שהפיץ את הקלטת, הם בדקו את הפלאפון שלי ואת השיחות
-"זה מישהו שאני מכירה?"
"אנחנו לא יודעים כרגע."
-"אמרת שיש לך את השם שלו"
"אנחנו לא יכולים להגיד לך כרגע אנחנו מצטערים."
-"אבל אני נאנסתי! אני לא מאמינה, הם הרסו לי את החיים, הם צילמו אותנו, רגע מהחיים הפרטיים שלנו, סיממו אותנו באותו הלילה או שאני לא יודעת מה קרה, שנינו איבדנו הכרה איך שהבנתי מהשיחה שלי עם הארי, וכל העולם צריך לראות את זה?"
"אני מבין אותך גברת סטון אבל כשיהיו לנו פרטים על הבן אדם אנחנו נפרסם. יום טוב"
-"יום טוב לא הולך להיות לי כי הם הרסו לי את החיים."
לחכות לתוצאות ולשמות יקח עוד שנה מהחיים שלי, הוא לקח את אמא שלי לשיחה קצרה
-"תקחי אותה הביתה, שתשתה תה חם, עדיף ללכת לישון אחרי כל הבלאגן הזה. אנחנו מבינים ואנחנו מטפלים בעיניין, נחזור אליכן עם תשובות בהקדם האפשרי, תשימי לב לדברים שהיא תעשה, לא להשאיר אותה לבד בבקשה."
"ברור ברור, בטח. תודה רבה לכם" אמא משכה אותי החוצה,

חזרתי מהחקירות הביתה, -"הם יודעים את השם שלו אבל לא אומרים לי."
למה כל הסביבה כל כך אדישה אלי
שמעתי צעדים וראיתי את היילי, היא רצה אלי וקפצה עלי בחיבוק, -"קימברלי!"
"אין לי מצב רוח לכלום."
-"וואן דיירקשן מתכוננים לטקס הEMA! חוץ מהארי סטיילס, הארי, בן ה18 כן, הבחור המתולתל מלהקת וואן דיירקשן נאלץ לוותר על הטקס בעקבות הקלטת הלוהטת שפורסמה אמש, הבחור הצעיר תובע את מפיץ הקלטת ב2 מיליון דולר. כסף לא יעזור הארי, אכן מצמרר וכואב."
תמונות מצונזרות מהקלטת הופיעו על מסך הטלוויזיה, עכשיו כל העולם מדבר עלינו.
כנראה זה מה שהארי רצה, לפרסם אותי בדרך קצת אחרת, להרוס לי את החיים כמו תמיד.