מפקד הטבעות פרק 21 חלק 3

הדבר הראשון שהרגשתי כשהתעוררתי היה אדמה לחה, ואבנים קרירים ורטובים, שכבתי על משהו נוקשה, בגדיי היו ספוגיים במים ומעליי רכנה אדיסנה.
"נזכרת במשהו?"" התנפלה עליי ברגע שפתחתי את העיניים.
כן, נזכרתי, רציתי להגיד לה, רציתי לספר לה על העיניים הצהובות, ועל מה שהם אמרו, אולם, במקום זאת ירקתי את המים מפי והתחלתי לצרוח עליה:"עמדתי למות וזה מה שאת שואלת? האם נזכרת במשהו? אדיסנה את.."
רציתי למחוץ אותה! הייתי עלול למות וזה מה שהיא שואלה?? אני…
"האו!" היא קראה "נזכרת במשהו?"
ירקתי עוד מים מפי והבטתי בה, רציתי לצרוח עלייה, אך כל מה שיצא לי מהפה היה:"כן, נזכרתי."
עיניה הוארו.
סיפרתי לה. לא החסרתי שום פרט.
כשסיימתי לספר לה היא הביטה בי, בשקט.
"אני חוזר לחדר." אמרתי והתרוממתי לעמידה, כשעמדתי ללכת, היא הניחה יד על חזי ודחפה אותי לאחור בעודה יושבת.
"לא!" אמרה. "אני צריכה לייבש לך את הבגדים."
"מה?"
"אסור שידעו שמשהו קרה פה."
"אדיסנה.." רטנתי.
"זה רק ייקח כמה דקות." היא אמרה ופתחה את כף ידה, להבה בוהקת וגדולה הופיעה בכף ידה הפתוחה והיא החלה לאדות את המים מהבגדים שלי, הרגשתי שאני מסמיק אך אדיסנה כנראה לא התייחסה לכך, היא העבירה את מגע ידה סביב גופי וחומה היה נעים,נוסח תחושה של רוגע ואושר רגעי, לא רציתי שהתחושה תעבור היא הסיחה בי תחושה של שלמות ושמחה מוזרים, תחושה שהכל יהיה בסדר גם אם זה לא כך. התחושה הייתה אשליה. וכשהיא הסתיימה-לא ידעתי אם לשמוח או לבכות או אפילו לצחוק, כי המגה היה ממכר בזה אני בטוח.
הדרך חזרה לביתן הייתה יחסית קצרה חוץ מהעובדה שלא דיברנו כל הדרך חזור-מה שגרם לחוסר נעימות ולאריכות הדרך בצורה משונה.
כשפתחתי את הדלת ראיתי את פאבאלן יושב על אחד הכיסאות שבפינת האוכל ושותה משהו בצבע חום-סגול.
כשאדיסנה פתחה את הדלת הוא הסתובב לכיווננו ומבטו נוקשה וקר. בעיניו יכולתי להבחין בקמטים של זימה, כעס, וחרדה שלא יכולתי לפרש.
האם הוא פחד מפניי?
"שלום האו. אדיסנה." אמר פאבאלן בזמן שאדיסנה סגרה את הדלת מאחורינו "מה אתה רוצה?" שאלה.
"לא באתי הנה כדי לדבר איתך אני צריך את האו, בבקשה תצאי."
"אני לא עוזבת אותו, מה שיש לך להגיד להאו, תגיד אותו גם בפניי."
"העלמה אדיסנה, בבקשה." אמר פאבאלן ונעמד, "בואי לא ניכנס למצבים בלתי נעימים. אחרי הכל את לא אחרית על האו, אינך צריכה לדאוג לו, בבקשה צאי."
האם היא מגנה עליי? חשבתי בזמן שעברו חילופי הדברים. -אם כן, למה?
"האו." פנה אליי פאבאלן, "מה שאני עומד לשאול אותך משהו אישי. לא הייתי רוצה שאנשים אחרים"-כשאמר מילה זאת הוא הביט באדיסנה מבטו רווי בסלידה-"ישנו את תשובתך."
הבטתי באדיסנה שהביטה בי, בפאבאלן, ושוב בי.
"אדיסנה צאי." אמרתי.
"אבל.."
"צאי. אני יהיה בסדר."
אדיסנה הביטה בפאבאלן ובי במהירות
"אחכה לך בחוץ." אמרה בשקט ויצאה.
נשארנו רק אני ופאבאלן.

משום-מה, עכשיו, כשאדיסנה הלכה הרגשתי ערעור בביטחון שלי.
האם ייתכן שעשיתי טעות?