חיים קשיים והצלחות.

היא נכנסה אל היער והמשכיה לרוץ.
היא רצה כאילו מישהו רודף אחרייה. ואולי באמת כך היה. אבל היא לא הרשתה לעצמה לעצור ולהביט לאחור.
היא לא יכלה להביט לאחור, וגם לא לעצור.
היא לא הייתה מסוגלת.
היא הגייעה לגדת הנהר ונעצרה בפתאומיות. היא חשה צעדים על גבי אדמת היער הרטוב מהגשם של אתמול בלילה.
רגל אחר רגל, היא נכנסה אל הנהר.
המים היו כקפואים. היא נשמה עמוקות ומיהרה לגדה השנייה, רטובה ורועדת מקור.
אך היא לא יכלה להתעכב.
היא החלה בריצה קלה בין העצים הרבים והסבוכים, והגבירה את הקצב לאחר כמה זמן.
הגיעה עלייה.
זה היה קשה.
היא הייתה צריכה לצבור את כל הכוח שלה כדי לא להתייאש.
והיא לא התייאשה.
היא הגיעה לפיסגה.
היא הרגישה כאילו חצתה יבשות וימים, ערים ומושבות.
חיוך הניצחון והסיפוק לא מש משפתייה.
היא השקיפה מן הפסגה אל הבקתה הקטנה, אל הבית הקודם שלה, אל העבר שלה.
זה היה כואב. אך היא מיהרה להפנות מבט.
כעת היא ניצבה מול הירידה המובילה להתחלה חדשה, טובה יותר.
וגם הפעם, היא לא התכוונה לעצור.