אהבה וצרות אחרות המשך 4

"אמא..אמא..הלחי..אמא!"
"כן..כן..מצטערת" אמי חייכה וניגבה את השפתון מלחיי "ביי" חייכתי וחיבקתי בר,שאני בהפסקת אש איתה, ואת עידו ורן ושלמען האמת..די התחברנו "ביי אבא" חיבקתי את אבי למשך זמן הכי ארוך "אני מבטיחה לך..את עוד תתגאה בי" חייכתי אליו ועיניי החלו להתמלא נוזלים,לא יודעת איזה נוזלים..פשוט נוזלים.. ,"אני כבר גאה בך..את תהיי טייסת מוכשרת" הוא חייך ואחז קלות באפי "ביי!" נופפתי לכולם והחלתי להתקדם לאוטובוס "המקום הזה פנוי?" שאלתי בנחמדות אחת מהבנות שעלו לאוטובוס "לא..אני שומרת אותו לחבר שלי..אה רגע..הוא העדיף ללכת לפאקינג עבודה מאשר לפה,להיפרד ממני"
"אני אקח את זה ככן" חייכתי אליה והתיישבתי "הדר" היא חייכה חיוך מאולץ והושיטה לי יד "ליה" חייכתי אליה בחזרה "וואו!" פלטתי קריאה מתלהבת
"יפות מה?"
"מאיפה השגת אותם?"
"דוד שלי.."
"ביצ' !"
"די נו תמשיכי!" שתינו דיברנו כל הנסיעה עד שנכנסנו למטה חיל האוויר "יאמ!" הדר ואני סיננו בו זמנית כשראינו חיילים מסתובבים שם "אני אוהבת את המקום הזה.." הדר אמרה ואני המשכתי "כל כך!" האוטובוס נעצר ושתינו ירדנו מהאוטובוס על כיוון התיקים שלנו "שלום כולם,אני דוד ואני האחראי פה על כל הטירונים ככה שאם יש בעיה או כל דבר אני הראשון שאתם פונים אליו!" הוא העביר את מבטו בין כולנו והמשיך "עוד כשעה וחצי אני רוצה לפגוש את כולכם ברחבה שם" הוא הסתובב והצביע על חלקת אדמה ענקית "שם תפגשו את המפקדים שלכם!" הוא צעק ובזה סיים את דבריו "זאת אורית,היא תראה לכם את המגורים שלכם" הוא הנהן אל אותה אישה שכל הנראה קוראים לה אורית,היה לה שיער אדום ומשקפיים גדולות ועגולות "בואו אני אלווה אתכם" היא חייכה והתחילה ללכת..
"אז אני מסתכלת עליו ואני אומרת לו..מי אתה חושב שאתה? כאילו אחי..תעוף מפה?" הדר סיפרה לי על החבר שלה ושתינו החלנו לצחוק "כאילו אתה עדיין פה?" היא סיננה בין התקף הצחוק שלה "גדולה!" אמרתי לה בעודי נרגעת וממשיכה ללכת אל עבר חלקת האדמה שבה אמרו לנו להיות בה "ומה איתך?" היא שאלה אותי "מה איתי?" חזרתי על שאלתה "נראה לך שאני לא שמה לב איך את מתחמקת מנושאים שקשורים אלייך?"
"אולי אני סוכנת סמויה ואסור לי לגלות לך את הזהות שלי?"
"מאוחר מידי.."
"מה?"
"נראה לך שאני לא יודעת שאת פרי הפלטיפוס?"
"אם את מגלה את זה למישהו!" שתינו החלנו לצחוק שוב כשלבסוף אותו האיש של מקודם הגיע ועמד אל מולנו,מחכה שנתחיל להיות רציניים "סדר היום שלכם לזמן הקרוב הוא כזה! אתם מגיעים לפה כל יום בשש וחצי בדיוק! אתם פוגשים את המפקדים שלכם,שהם כמו ההורים השניים שלכם,והם יכניסו אותכם לכושר! עד כאן הכל ברור?"
"ברור!" אמרו כולם
"עכשיו אנחנו נחלק אתכם לארבעה קבוצות..בכל קבוצה 18!" הוא התחיל להקריא את השמות וחילק כומתות לכל 18 נערים "הדר לוי,ליה כהן קבוצה 4" הוא הקריא וזרק לעברנו כומתות צהובות "עכשיו המפקדים שלכם.." הוא לא הספיק לסיים את המשפט וארבעה גברים גדולים,עם פרצוף של מלאכים צחקו בקולניות וכשנעמדו לפנינו הבעתם נהפכה לרצינית "הדר..הדר.." קראתי להדר אך היא לא שמעה "הדר!" צעקתי לה וכל הפרצופים התמקדו בי "פירות הדר! ראיתי שם בקיוסק..לא רגע הקיוסק שם..שם! ואני אסתום" אמרתי והורדתי את ראשי "מה הוא שמך?" דוד,הבנאדם שלא יודע לדבר בשק, שאל אותי וראיתי את מבטם של כולם כולל המפקדים,שמעלים חיוך קטן על פניהם,מסתכלים עליי "ליה כהן אדוני" אמרתי למפקד והרמתי את מבטי "ליה כהן..אני מכיר את אבא שלך.."
"באמת? גם אני! איזה עולם קטן!"
"הוא היה רציני לא כמוך.."
"כן טוב..לקחתי את הגנים מאמא שלי.."
"חבל..לאבא שלך היו גנים של גיבור…"
"רה.."
"מה?"
"לאמא שלי גם היו גנים של גיבורה.." אמרתי לו ומבטי קפא כשראיתי אותו שם,עם החיוך הזה שלו מאותו האירוע,מחייך ולוחש למפקדים האחרים דברים,אני יודעת שאלה דברים עליי,אבל אני מתעלמת "ליה כהן! כבר הגעת ואת מתחילה לסבך את עצמך?" דוד הסתכל עליי והעביר את מבטו אל דור "אני רואה שנדלקת על המפקד שלך!" הוא צעק וכולם התחילו לצחוק "אוי בבקשה..אני מעדיפה למות מאשר להיות עם..תזכירי לי איך קוראים לך?" שאלתי את דור ושמעתי את הקולות של החברים שלו,המפקדים,מתחילים לחמם וחיוכו גדל בכמה סנטימטרים "המפקד בשבילך.." הוא צחק קלות והתקדם אליי עם מבט ערמומי על פניו "ליה כהן בחיל האוויר..מי היה מאמין?" הוא עבר על כל החיילים עד שנעצר מול פניי "אני לא אחרונה.." לחשתי לו והמשכתי "הנה יש את רועי וגל וטל..הם תאומים" חייכתי קלות וכשבאתי להמשיך הוא התחיל לצחוק בקול רם "מה מצחיק?" שאלתי נעלבת "כלום..תתכונני" הוא לחש לי והלך "טוב אחרי שליה הכיר את המפקד שלה.." דוד התחיל לומר "מה?!" פלטתי צרחה שכל הבסיס נעצר והסתכל עליי כאילו אני חייזר לא מזוהה ממאדים "הוא לא יכול להיות המפקד שלי!" חייכתי והתקדמתי אל עבר דוד לאחר ששיבץ את המפקדים לקבוצות "וזאת למה?" דוד שאל אותי ושילב את ידיו בספקנות "כי..כי.אנחנו מכירים! זה אומר שהוא יעשה לי פרוטקציות! ואני חשבתי שהמטרה של צה"ל היא לפתח לנו כוח סיבולת!" חייכתי והרצנתי את פניי "דור.." דוד קרא לדור אך לא ניתק את מבטו הרציני מפניי "נדמה לי שליה כאן רוצה לעשות ריצה קצרצרה סביב הבסיס.." הוא תפח על שכמו של דור והלך מן המקום "את עדיין פה?" דור שאל ואני התחלתי לרוץ..