השמים לא טועים

שם התנפץ המתח, במרפסת.
הראש לא היה צלול,שם במפרסת,
רק השקט השליו התגבר על רקע הטירוף,
ולבבות אצים רצים, הולמים בכל כוחם בגוף.
אזל לו השיכר ונשארה התחושה המשכרת
של אותו שבריר שנייה,
משוחזר תקליט בראש שהתמכר להרגשה, שם במרפסת,
לא הייתה שום מבוכה במרפסת הקטנה
מבטים לא הושפלו
רק נשימות התלחששו,
שם במרפסת.
והראש עוד לא ידע אז את מה שהשמים כבר ידעו,
שלמרות חבורות התמימות
זה רק עניין של התמסרות,
שנרפא אחד את השנייה,
ואז נעמוד יחד במרפסת צחורה ולבנה,
ונווכח במה שהראש ידע ולא גילה,
שהשמים אף – פעם לא טועים.